ו"ע 23712-01-10 ל' נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

העובדות:

זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 16.12.09, לפיה ,בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 18.11.09 של דר' גפל, אין קשר בין מחלת הגאוט והשמנת היתר מהם סובל המערער ,לבין תנאי שירותו הצבאי. המערער טוען לקשר של גרימה לחילופין לקשר של החמרה גבוה ממה שנקבע(1/10) ,בשל האיחור באיבחון ובקבלת טיפול מתאים.

בנימוקי הערעור נטען כי נפלו טעויות בולטות בחוות הדעת המומחה מטעם המשיב. לטענת המערער הוא התגייס לצה"ל כשהוא בריא לחלוטין ,למעט מחלת אסטמה. בשירות הסדיר היה במודיעין ואח"כ עבר לשירות קבע.

בשירות זה שימש במגוון רחב של תפקידים בתנאי לחץ ודחק , שעות עבודה מרובות וחוסר אפשרות לקבל מזון בריא,במיוחד בתקופת תפקידו כקצין גשר אלנבי בשנים 1999-2002. תפקיד זה היה מסוכן ,מתוח ולחוץ ביותר, ובמקום לא היה חדר אוכל צבאי. מרבית הארוחות שאכל היו מפלסטינאי שהפעיל מזנון במקום. אז החלה עליה דרסטית במשקלו עד שהגיע בשנת 2003 ל-120 ק"ג. בבדיקות מלב"ת בשנת 1997 שקל 100 ק"ג.בשנת 2001 פנה לרופא בשל כאבי רגליים, והחל משנת 2002 החמירו הכאבים אולם בשל עומס העבודה המשיך לתפקד חרף הקשיים.

ביום 16.06.02 ,משלא יכול היה לשאת את הכאב, פנה למרפאה בתלונה על כאבים עזים בכף רגל שמאל ונפיחות בכף הרגל ללא חבלה. רק בשנת 2003 נבדק ע"י המטולוג ואובחן כסובל ממחלת גאוט.

למערער השגות שונות לגבי חוות דעתו של דר' גפל,המומחה מטעם המשיב.אולם, לדברי המערער, גם הוא התרשם כי בשל תפקידו הצבאי פיתח המערער הרגלי אכילה לקויים ועלה דרסטית במשקל.למרות זאת קבע כי עיקר ההשמנה מקורה בגורמים תורשתיים.

נוסף על כך,הוא טוען כי גם דר' גפל מסכים שעליה במשקל הינו גורם סיכון להתפתחות המחלה, אולם בעניין זה בחר שלא להתייחס לקשר שבין השמנת היתר לבין תנאי שירותו .

המערער מסתמך על חוות דעת של פרופ' טישלר מיום 17.03.10 ,הקובע כי קיים קשר של גרימה בין מחלת הגאוט לבין תנאי שירותו הצבאי. כעולה מחוות הדעת, יש קשר סיבתי בין ההשמנה לתנאי השירות,וקיים גם קשר סיבתי בין המחלה לתנאי השירות.לעיכוב באבחון בתחילת טיפול יש משמעות רפואית.

בנושא ההשמנה טוען דר' טישלר כי תנאי השירות של המערער מנעו ממנו מזון מאוזן, הן מבחינת קלוריות והן מבחינת אבות המזון החשובים.

לוחות הזמנים הבלתי אפשריים שכללו כ-18 שעות עבודה ביום מנעו ממנו לחלוטין את היכולת לשלב פעילות גופנית ,אפילו מתונה ביותר ,ולאזן את העליה במשקלו. אין בתיקו הרפואי כל תיעוד לסיפור משפחתי של עודף משקל.

באשר למחלת הגאוט, המדובר במחלה מטבולית הנובעת מעודפי חומצה אורית בסרום אשר מתגבשים ושוקעים במפרקים שונים תוך כדי יצירת תהליך דלקתי.

הספרות הרפואית הראומטולוגית מדברת על מחלה זו בהקשר הדוק למצבי עודף משקל ועמידות לאינסולין. עובדה חשובה זו מוזכרת גם בחוות דעתו של דר' גפל, המדגיש את הקשר בין עלייה במשקל, והופעת גאוט אצל גברים.

מאידך, אין כל תימוכין בספרות לכתוב בחוות דעתו של דר' גפל,המומחה מטעם המשיב, כי גאוט קשור באכילת בשר בלבד ולאו דווקא במזון רווי שומן צמחי.

נהפוך הוא, מספר רב של מחקרים עדכניים מראים כי פרט לעליה בצריכת מזונות המכילים פורינים כמו :בשר, גם עליה בצריכת שומנים רוויים צמחיים מגבירה את הסיכוי להתקפים חוזרים. לפיכך, פרט לעליה במשקל גם אופי המזון שצרך המערער תרם להתפרצות המחלה ולהחמרתה. דר' טישלר מסכים כי ברישומים הרפואיים משנת 2001 יש אזכור להתקפים שטופלו במנוחה בלבד. אירועים חוזרים מתועדים בשנים 2002 – 2003. התמונה הקלינית בכולם היתה של מחלה ממוקדת דלקתית בגפיים תחתונות והמערער הופנה לאורטופדים, המטולוגים ורופאים פנימיים אך לא לראומטולוג למרות ש"הכתובת היתה על הקיר."

רק בתאריך 26.06.04 נבדק לראשונה ע"י ראומטולוג ואז שונה הטיפול תרופתי בהתאם. לשיהוי באבחון ובמתן הטיפול שנמשך מעל לשנתיים יש תפקיד חשוב בהחמרת מצבו של המערער במשך השנים, והנזקים הגרמיים שנוצרו אצלו במפרק הבוהן.