ו"ע
ועדת ערר שליד בית משפט המחוזי חיפה לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג – 1963
|
12876-02-15,12937-02-15,12974-02-15,12883-02-15,12929-02-15,12901-02-15,12972-02-15,13014-02-15,13028-02-15,13034-02-15
28/03/2016
|
בפני השופטת:
אורית וינשטיין-יו"ר הוועדה
|
| - נגד - |
העוררים:
1. סימה פרוצ'נסקי
2. רחל שר
3. ירון לוי
4. יונה לאה
5. בני פורת
עו"ד איל גונן
|
המשיב:
מנהל מיסוי מקרקעין חיפה
עו"ד שאול כהן
|
| פסק דין |
פתח דבר:
העוררים היו בעלי זכויות חכירת המשנה בנכסים נשוא העררים דנן, חנויות בתחנה המרכזית "אגד" הישנה ברחוב ההגנה בחיפה (להלן – התחנה המרכזית הישנה). מאז הפסיקה חברת אגד, בשנת 2003, את פעילותה בתחנה המרכזית הישנה, נסגרו הנכסים שהופעלו במסגרת התחנה המרכזית הישנה ולא היו שוכרים לנכסים האמורים, מחמת העדר כדאיות כלכלית. הנכסים והחנויות בתחנה המרכזית הישנה נפרצו וחובלו במהלך השנים ולא היו ראויים כבר לשימוש. עם זאת, נדרשו העוררים לשלם לעיריית חיפה את תשלומי הארנונה בהם חויבו הנכסים בשנים בהן עמדו ריקים ולא היתה להם הכנסה מן הנכסים נשוא הערר.
במישור מס הכנסה לא היה בידי העוררים לנכות את הוצאות הארנונה, מאחר וכאמור לא היתה להם הכנסה מן הנכסים.
זכויות העוררים בנכסים (החנויות) בתחנה המרכזית הישנה נמכרו ביום 21.11.2013.
העררים שבפנינו, עשרה במספר, אשר הדיון בהם אוחד, עוסקים כולם בשאלה האם אותם תשלומי ארנונה כללית, ששולמו על ידי העוררים לעירית חיפה, מותרים בניכוי מהשבח על פי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק מיסוי מקרקעין), במכירת הנכסים שנמכרו על ידי כל אחד מן העוררים. זאת, כאשר אין מחלוקת כי לא ניתן היה לנכות את תשלומי הארנונה הנ"ל במישור מס הכנסה.
המסד העובדתי:
העובדות בעררים דנא אינן שנויות במחלוקת והן כדלקמן:
- ביום 21.11.13 מכרו העוררים זכויות החכירה שהיו להם בחנויות בשטחי התחנה המרכזית הישנה הבנויה על חלקות 54 ו- 55 בגוש 10919 למפעלי תחנות בע"מ ואמות השקעות בע"מ (להלן-הרוכשות). הסכמי המכר צורפו לכתבי הערר בהתאמה, ומהם עולה כי החנויות נמכרו לרוכשות כשהן ריקות, פנויות וסגורות מזה שנים.
- העוררים הגישו הצהרה לרשויות מיסוי מקרקעין וכן שומה עצמית בגין עסקאות מכירת כל אחת מהחנויות בהתאמה, במסגרתן ביקשו, בין היתר, להכיר כניכוי מהשבח שנוצר במכירת זכויותיהם בנכסים, בהוצאות הארנונה הכללית שהוציאו בגין החזקתם בנכסים בשנים 2003-2009 (כולל) (להלן - תשלומי הארנונה).
המשיב הוציא לעוררים הודעות שומת מס שבח בהן לא התיר בניכוי את תשלומי הארנונה מהשבח.
- השגות שהוגשו על ידי העוררים על השומות נומקו בכך שבאותן שנים (2003-2009) עמדו הנכסים ריקים והעסקים שנוהלו בהם היו סגורים, מאז שהפעילות בתחנה המרכזית הישנה הופסקה בשנת 2003 ולא היתה הכנסה מהם. על כן, מחמת שתיקי מס ההכנסה בעניינם של העוררים היו סגורים, לא הותרו בניכוי על פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן - הפקודה) תשלומי הארנונה ששולמו על ידם באותן שנים לעיריית חיפה (שלא פטרה את העוררים מחובת תשלום הארנונה על אף מצב הנכסים באותם שנים).
לפיכך, טענו העוררים בהשגותיהם כי יש להתיר בניכוי את תשלומי הארנונה האמורים על פי הוראת סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין.
העוררים טענו כי במצב העובדתי הנתון, שלילת ניכוי הוצאות הארנונה מהשבח, יוצרת מצב לפיו העוררים לא ייהנו מניכוי הוצאות אלו כלל, ומצב דברים כאמור אינו תקין.
עמדת העוררים בהשגה היתה כי בנסיבות המיוחדות של הנכסים בתחנה המרכזית הישנה כפי שתוארו לעיל, בהעדר הכנסות מן הנכסים, מחמת אי התרת ניכוי ההוצאה על ידי פקיד השומה וכאשר ממילא אין באפשרות העוררים לקזז הפסדים – יש להתיר את ניכוי הוצאת הארנונה מהשבח. העוררים הפנו את המשיב להלכה שיצאה מפי בית המשפט העליון בעניין ע"א 8138/06 סלון מרכזי נ' מנהל מיסוי מקרקעין ת"א [פורסם ב"נבו" 11.2.2008] (להלן – פרשת סלון מרכזי).
- החלטת המשיב בהשגות ניתנה ביום 1.1.15, ובה נדחו ההשגות בכל הקשור והמתייחס לניכוי הוצאות הארנונה מהשבח. המשיב קבע כי הוצאת ארנונה אינה נכנסת לתחולת סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין, מחמת שאינה הוצאה לצורך רכישת הזכות במקרקעין ואינה קשורה למכירת הזכות במקרקעין. המשיב הוסיף וקבע כי הוצאות ארנונה מותרות בניכוי על פי הפקודה ועל כן על העוררים לדרוש הוצאה זו מפקיד השומה.
מכאן הערר.
טענות העוררים:
