ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ נ' מ.ארזים יזמות בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום יתרת חוב מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים לביצוע עבודות בניה.

אין מחלוקת, כי ביום 26.10.05 נחתם בין הצדדים הסכם אשר לפיו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות בניה של מבנה ברח' הרצל 15 בנהריה.

עפ"י סעיף 8 להסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בתמורה לעבודותיה סכום של 3,375,000 ₪ בתוספת מע"מ "וצמוד לדולר אמריקאי היציג לפי שער בסיס של 4.6 ₪/$".

לטענת התובעת, העבודות עפ"י ההסכם בוצעו עד תום, והנתבעת שילמה לה מעת לעת תשלומים שונים על חשבון הכספים המגיעים לה עפ"י ההסכם. לפי סעיף 8 הנ"ל, שער הדולר לחישוב הוא השער היציג ביום התשלום בפועל ובלבד שלא יפחת משער הבסיס שנקבע על 4.6 ₪. אלא שמאוחר יותר התברר לתובעת, כי הנתבעת ביצעה את החישובים עפ"י שער דולר הנופל משער הבסיס שצוין בהסכם.

התובעת הוסיפה כי לא הצליחה לעמוד בזמן אמת על הטעות שאירעה ביחס לשער הדולר, משום שאיבדה את ההסכם וכל פניותיה אל הנתבעת לקבל עותק ממנו במהלך תקופת ההתקשרות לא נענו. רק עם איתור ההסכם התגלתה לה הטעות שנעשתה, ומכאן התביעה שבה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה הפרשים אלה המגיעים נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן לסכום של כ-300,000 ₪.

לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי אין ממש בגרסת התובעת שלא זו בלבד שאינה מתיישבת עם לשון סעיף 8 להסכם, אלא שאין היא מתיישבת עם התנהגות התובעת וראיות חיצוניות נוספות.

הנתבעת בקשה להפנות לסתירות רבות שנפלו בגרסת עדי התובעת, ולטענתה בדבר ביצוע גמר חשבון בין הצדדים שבמסגרתו שולמו לתובעת סך של 20,000 $.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו שני עדי תביעה כלהלן: מנהל התובעת, מר ויליאם סמארה, ואחיו מר נסראת סמארה. מטעם ההגנה העיד לפניי מנהל הנתבעת, מר מאיר ארז. שלושת העדים הקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

אקדים את המאוחר ואומר כי דין התביעה להידחות.

על מנת להקל על הדיון אביא בשנית ציטוט החלק הרלוונטי מסעיף 8 להסכם השנוי במחלוקת בין הצדדים: "בתמורה למילוי התחייבויות הקבלן עפ"י הסכם זה ישלם המזמין לקבלן את הסכום של 3,375,000 ₪ ...לא כולל מע"מ כדין וצמוד לדולר $ אמריקאי היציג, לפי שער בסיס של

4.6 ₪/$...".

אפתח בכך שקשה להשתחרר מהרושם, כי התובעת מבלבלת בין חישוב התשלום עפ"י שער הדולר, שזה דבר אחד, לבין הצמדת התשלום לשער הדולר, שזה דבר שונה לחלוטין. ואבהיר - בעוד שההסכם מדבר באופן מפורש על הצמדת התשלום השקלי לשער הדולר היציג לפי שער בסיס של 4.6 ₪, מבצעת התובעת את חישוביה תוך המרת התשלום השקלי לשער היציג של הדולר, הא ותו לא.

ברי אם כן, שלפי שיטת התובעת אין כל אלמנט של 'הצמדה' - שמשמעותה המתמטית היא 'חישוב יחסי' המחייב הכפלת סכום בערך יחסי שממנו גוזרים את התוצאה הסופית, כאשר הערך היחסי כולל נתון משתנה ונתון קבוע שלעתים מכונה גם נתון בסיס. לעומת זאת, כל שעושה התובעת בחישוביה היא רק המרה ממטבע למטבע, פעולה שאפילו ההסכם עצמו לא מורה עליה.

בהתאם לאמור, בצדק ביצעה הנתבעת את החישוב התקופתי לפי הסכום השקלי שנקבע לתשלום כפול היחס בין שער הדולר ביום התשלום לשער הבסיס שהינו 4.6 ₪, כפי שניתן לראות בספחי השיקים, ואפנה לדוגמא לשיק מס' 61, שם עמד הסכום לתשלום על 59,100 ₪. סכום זה הוכפל ביחס בין השער היציג ביום התשלום שהיה 4.178 ₪ לבין שער הבסיס שהינו לפי ההסכם 4.6 ₪ כדלקמן:

(במעוגל) 53,680ּּ= 4.178 X 59,100

4.60

לפיכך ברור, שהצמדה זו עשויה להיות לעתים חיובית ולעתים שלילית.

ואולם, גם אם אצא מנקודת הנחה כי לשון ההסכם איננה ברורה – אף שלטעמי היא ברורה דיה ותומכת במסקנה וניתוח הדברים כפי שהובא לעיל – הרי שכל הטעמים עליהם אעמוד כעת מערערים את גרסת התובעת עד היסוד.