ו.ד נ' שירותי סיוע בע"מ

1.      בפניי תביעה כספית ע"ס 7,000 ש"ח בגין סכומים אשר, לטענת התובע , גבתה ממנו הנתבעת באופן מופרז ושלא כדין בגין הובלת אשתו המנוחה (להלן: " המנוחה") מבית החולים זיו בצפת לבית העלמין  בכרמיאל לצורך קבורתה ביום 16/2/09.

לטענת התובע, הנתבעת ניצלה את מצבו הרגשי הקשה עקב פטירת אשתו שהיתה חסרת דת וגבתה ממנו סכום מופרז בסך 5,000 ש"ח ללא בסיס חוקי. התובע טען, כי עפ"י תעריף המוסד לביטוח לאומי, העברת נפטר לקבורה מחושבת לפי המרחק ממקום המוצא לבית העלמין ובהתאם לתעריפים שפורטו במסמך אותו הגיש. לטענת התובע,בהתיחס למרחק בין צפת לכרמיאל, היתה רשאית הנתבעת לגבות סכום של 532 ש"ח בלבד בגין הובלת המנוחה.

התובע טען כי בכל מקרה, הסכום לצורך העברת נפטר נמוך בהרבה מהסכום שנגבה וכדוגמא,צירף קבלה המעידה כי העברת המנוחה מחצור אל ביה"ח בצפת עלתה 700ש"ח בלבד.

התובע טען עוד, כי חברה קדישא בכרמיאל קיבלה בגין שירותי הקבורה דמי קבורה מהביטוח הלאומי ולפיכך לא ניתן היה לגבות תשלום נוסף בגין הקבורה והשירותים הנלווים.

2.         הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שכן הסכום שגבתה מהתובע אינו מתייחס רק לעלות ההסעה אל בית העלמין, אלא הורכב ממספר שירותים כדלקמן: עלות העברה מצפת לכרמיאל כולל המתנה וליווי מסע ההלוויה - 1,000 ש"ח, עלות ארון קבורה מפואר ולא ארון פשוט שניתן ע"י חברה קדישא - 2,500 ש"ח וכן סך של 1,500 ש"ח בגין שכר טרחה והוצאות החברה כגון סידור רשיון הקבורה במשרד הבריאות וליווי כל התהליך.

דיון

3.      בתאריך 12/7/11 הופיעו הצדדים בפניי. התובע טען כי אשתו כלל לא נקברה בארון, אלא לבקשתה ולמרות שלא היתה יהודיה, נקברה בתכריכים וללא ארון. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תוכרע כולה ע"י בדיקה האם המנוחה נקברה בארון אם לאו. לאחר הדיון הגיש התובע בקשה לביטול ההסכמה מפאת כבודה של המנוחה. הנתבעת הודיעה שאינה מתנגדת לביטול הסכמת הצדדים וזאת מתוך כבוד למנוחה ולמשפחתה.

4.      לאור האמור ובהסכמת הצדדים, אני מורה על ביטול הסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 12/7/11 ויש להכריע בתביעה לגופה.

5.      ההגבלות הקבועות בדין לגביית תשלום עבור שירותי קבורה, אמנם אינן חלות על הנתבעת שהינה חברה פרטית. יחד עם זאת, משלכאורה עולה כי את שירותי הקבורה ביצעה חברה קדישא,המועצה הדתית בכרמיאל,הייתה הנתבעת צריכה להוכיח כי סיפקה לתובע שירותים נוספים עליהם נגבה התשלום.

עפ"י סעיף 268 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, אין הגוף המספק שירותי קבורה רשאי לגבות תשלום עבור קבורה מלבד הסכומים שהותרו בדין. תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) תשל"ו-1976 קובעות את סכומי התקרה לגביה. אומנם, כאמור, הנתבעת הינה גוף פרטי, יחד עם זאת, בהתאם למסמך אשר הגיש התובע שילם המוסד לביטוח לאומי למועצה הדתית בכרמיאל דמי קבורה בסך 4,925 ש"ח בגין הטיפול בקבורת המנוחה. במסמך מפורטים שירותי הקבורה בגינם הועבר התשלום למועצה הדתית ומכאן ששרותים אלו ניתנו ע"י המועצה הדתית. מטרת החוק כאמור הינה לפטור את מי שמתו מוטל לפניו מעיסוק בצרכי לווית המת ובהוצאות הקבורה, על מנת שיוכל להתפנות לאבל על המת. מששרותים אלו ניתנו כמפורט ע"י החברה קדישא בכרמיאל,היתה צריכה הנתבעת להוכיח שירותים נוספים אשר ניתנו על ידה לתובע ואשר בגינם גבתה התשלום.

בכתב ההגנה פרטה הנתבעת את הסכום שנגבה ביחס לכל שירות שסיפקה ולפיכך יש לבחון האם אכן הוכיחה הנתבעת אספקת אותם שירותים:

התשלום עבור העברת המנוחה לבית העלמין בכרמיאל-שירות זה אינו כלול בהוצאות יום קבורה אותם היתה אמורה לבצע המועצה הדתית שכן בהתאם למסמך ת/1, המועצה הדתית היתה אחראית רק להעברת הנפטר בתחומה ולא מחוץ לתחומה כמו מקרה דנן בו הועברה המנוחה מבית החולים בצפת.

לאור האמור, לא מצאתי פסול בגביית התשלום בגין העברת המנוחה בסכום של 1,000 ש"ח כמצויין בכתב ההגנה. הנתבעת הינה חברה פרטית והתובע פנה מיוזמתו והתקשר עימה לצורך העברת המנוחה. כאמור הגבלות בתעריף ההובלה, אינן חלות על הנתבעת. גם הסכום שנגבה אינו נראה לי חריג באופן קיצוני, כאשר התובע עצמו צירף לתביעתו חשבונית המעידה על תשלום סך 700 ש"ח,אשר היה סביר בעיניו ביחס להעברת המנוחה מחצור לביה"ח בצפת. במקרה דנן, כפי שפורט בכתב ההגנה, כלל התשלום גם העברה וגם המתנה וליווי מסע ההלוויה ולפיכך לא נמצא בלתי סביר.משהתובע הסכים מרצונו לרכוש שירות זה ובתשלום הנגבה, אינו זכאי לפיצוי בגינו.

6.      יחד עם זאת וכאמור, הנתבעת טענה כי סופקו על ידה שירותים נוספים כדלקמן: 2,500 ש"ח בגין ארון קבורה מפואר וכן 1,500 ש"ח בגין הוצאות קבורה. בחשבונית שהוציאה הנתבעת (וצורפה לכתב התביעה) נרשם "בגין שירותי קבורה כולל אמבולנס" מלבד ההעברה באמבולנס,הנתבעת לא צרפה כל אסמכתא המעידה על מתן שירותים נוספים לתובע אשר הכחיש קבלתם. נטל ההוכחה להצביע כי השירות, בגינו נגבה התשלום, הוענק לתובע, מוטל על הנתבעת. מאחר שעפ"י המסמך שצרף התובע, המועצה הדתית היא שטיפלה בכל ענייני הקבורה (שהרי לצורך כך קיבלה תשלום מהביטוח הלאומי), הרי טענת הנתבעת כי התובע העדיף לרכוש שירותי קבורה נוספים (כגון ארון קבורה מפואר במקום ארון קבורה סטנדרטי אותו מספקת המועצה הדתית),טעונה הוכחה.

      הנתבעת שעפ"י הגדרת שירותיה, כמתואר בכותרת כתב הגנתה ובחשבונית שצורפה לכתב התביעה, עוסקת ב"העברת חולים גריאטריים לכל חלקי הארץ" , לא צרפה עדות לאספקת השירותים הנוספים שטענה כי סופקו על ידה,כך לא המציאה הנתבעת אסמכתא לייצור או לרכישת ארון קבורה מפואר על ידה (אסמכתא מהנגר או מהמפעל אשר ייצר את אותו ארון קבורה). כן לא צרפה הנתבעת כל מסמך המעיד כי סידור רשיון הקבורה נעשה על ידה ( בכל מקרה תשלום בסך 1,500 ש"ח בגין הסדרת ניירת אינו סביר בכל קנה מידה) ולא פרטה מה הם "שירותי הקבורה" ו"ליווי כל התהליך" אשר נעשה על ידה. הנתבעת היתה צריכה להצביע על שירותים ספציפיים נוספים אותם העניקה לתובע, מעבר לשירותי הקבורה המוענקים על ידי המועצה הדתית בכרמיאל כמפורט בת/1.

      לאור כל האמור אני מוצאת לנכון לקבל את תביעת התובע ביחס לסכום של 4,000 ש"ח לגביהם לא הוכיחה הנתבעת כי העניקה לתובע שירותים.

      לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 4,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסכום של 250ש"ח. סכומים אלו ישולמו לתובע תך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: יפה ברמי