תא"מ
בית משפט השלום חדרה
|
37552-06-13
11/02/2014
|
בפני השופט:
הדסה אסיף
|
- נגד - |
התובע:
מסק כמאל ותד
|
הנתבע:
1. גמאל אבו בקר 2. כלל חברה לביטוח בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
1.התביעה הוגשה בעקבות תאונה, שבה נפגע רכב התובע מרכב שבו נהג הנתבע 1. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע.
בתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים והוא פנה לנתבעים על מנת שיפצו אותו בגין הנזקים האלה.
לטענת התובע, בחרה הנתבעת 2 לפצותו רק בגין חלק מהנזקים, באופן שהפחיתה מסכום הנזק הכולל 15%, בגין מה שכינתה "רשלנות תורמת".
לטענת התובע, לא היה מקום להתנהלות זו של הנתבעת מאחר שאין כל רשלנות תורמת וכל האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. לפיכך, הוגשה התביעה על מנת שהנתבעים, ולמעשה הנתבעת 2, ישלימו וישלמו לתובע את מלוא הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
התביעה הוגשה על ההפרש בין מלוא סכום הנזק שנגרם לתובע לבין הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת 2, ובסה"כ הוגשה לכן התביעה ע"ס 9,461 ₪.
2.הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בשל רשלנותו וחוסר זהירותו של נהג רכב התובע ולפיכך בדין נוכו 15% מסכום הפיצוי ששולם לו.
הנתבעים טענו כי "נהוג ומקובל" שכאשר מדובר בתאונה בצומת, מתחלקת האחריות בין שני הנהגים ולפיכך בדין נוכו 15% מהסכום ששולם לתובע.
3.משלא הגיעו הצדדים להסכמה, נשמעו הראיות. ביום 31/12/13 נשמעה עדות התובע וביום 6/2/14 נשמעה עדות הנתבע 1.
לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בחומר שהגישו הצדדים, אני מחליטה לקבל את התביעה.
4.אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה "נהוג ומקובל" לקבוע כי בכל מקרה של תאונה בצומת, תושת אחריות מסויימת על שני הצדדים.
אין מקום לייחס רשלנות תורמת, אם לא הוכחה כזו באופן חד משמעי, וודאי שאין מקום לכלל שלפיו בכל מקרה של תאונה בצומת תמיד תחולק האחריות בין שני הצדדים, ללא קשר לחלקם האמיתי בארוע.
5.כאשר מדובר בתאונת דרכים, ראוי לייחס את מלוא האחריות למי שגרם לה באופן ישיר.
והשווה: ת.א. (חיפה) 2665/00 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' עבד אל עזיז אברהים (פס"ד מיום 28/11/04).
במרבית המקרים הקצאת האחריות היא חדה וברורה. נהג אחד גורם לתאונה. במיעוט המקרים האחריות היא משותפת ולא מצאתי כי המקרה שבפני נכנס בגדר המקרים האלה.
6.במקרה שבפני, ברור כי בצומת שבה ארעה התאונה היתה זכות הקדימה נתונה לרכב התובע, שבא מימין לרכב הנתבע. הנתבע עצמו הודה כי זכות הקדימה היתה נתונה לרכב התובע, אף שניסה תחילה להתחמק מהודאה ברורה בעניין הזה (עמ' 5 שו' 27, עמ' 6 שו' 14).
במקרה דומה סרב בית המשפט לייחס רשלנות תורמת, מקום שהופרה זכות קדימה בכניסה לצומת (ת.א. (רשל"צ) 2291/03 אידית ארוך נ' מאיה אלרן).
אני מאמצת באופן מלא את דבריו של כב' השופט מנהיים בתיק הנ"ל, לפיהם על המזיק לציית להוראות החוק ולא לפעול בניגוד להן ואח"כ לחפש שותפים לאשמה.
7.במקרה שבפני, נכנס הנתבע לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לרכב התובע וזאת בניגוד לחוק ולהוראות תקנות התעבורה, שחייבו אותו לתת זכות קדימה לרכב שבא מימינו.
בנסיבות המקרה שבפני, אין מחלוקת על כך שלנהג התובע היתה זכות קדימה בצומת וכבר נפסק כי: "העובדה שאדם הוא בעל זכות קדימה בצומת, גורם חשוב מאוד הוא לשם קביעה, אם הוא נהג במידה דרושה של זהירות. מי שבידו הזכות העליונה זכאי שתינתן לו זכות קדימה, עד שיתגלה היפוכו של דבר....". (ע"א 196/75 לוזאדה נ' מטיבג, פדי ל (3), 430 בעמ' 432).