ורור נ' ורור ואח'

פסק דין

התובעת ילידת 1973, מורה לחינוך גופני במקצועה, היתה מעורבת בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. התאונה ארעה ביום 9.7.08, כאשר נהגה ברכבה ולאחר שעצרה על מנת לתת זכות קדימה, הגיע מאחור רכב ופגע בה בעוצמה. התובעת פנתה לבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת שם התלוננה על כאבי גב, היא נבדקה ושוחררה עם המלצה לארבעה ימי מנוחה. ביום המחרת ובתאריך 22.7.08 פנתה לרופא המשפחה בתלונות על כאבים. אישור המחלה שצירפה התובעת ניתן לה בתאריך 1.9.08, רטרואקטיבית לתקופה של 54 ימים, החל מיום 10.7.08 ועד לתום חופשת הקיץ, בתאריך 31.8.08. זולת בדיקות שנערכו לתובעת בסמוך לאחר התאונה, אשר בכולן לא נמצא ממצא פתולוגי כלשהו, אין תיעוד של טיפולים אותם נאלצה התובעת לעבור.

אין לתובעת טענה לנכות במסגרת הליך זה.

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק במחלוקת בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד.

התובעת עתרה לפיצוי בסכום כולל של 79,700 ₪. התובעת טוענת כי מאז התאונה סובלת מכאובים שונים ומתקשה בביצוע פעולות פיזיות, דבר שמהווה מגבלה של ממש בשל עיסוקה לפיכך עתרה לפיצוי בגין אבדן פוטנציאל השתכרות בסך 30,000 ₪. התובעת טענה כי הפגיעה ברכבה היתה עזה וראיה לכך היא העובדה שהרכב הוכרז כאבדן גמור. בהקשר זה אציין כי עיון בדו"ח השמאי מלמד כי הכרזת הרכב כאבדן גמור מוסברת בנקל בשוויו הנמוך ביותר של הרכב, 11,500 ₪ ועלות התיקון שהוערכה בכ- 7,250 ₪ בלבד.

ועוד, חרף היותה מורה, עתרה היא לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר, בימי המחלה בתקופת חופשת הקיץ והוסיפה וטענה כי בשל הפגיעה לא יכולה היתה לקיים את קורסי השחייה שאותם מקיימת היא כל שנה בקיץ וכתוצאה מכך נגרמו לה הפסדים.

לא הוצגה כל ראיה המצביעה על הפסד שכר כלשהו ממשרד החינוך בחודשי הקיץ ואף לא הוצגו ראיות שיש בהן כדי לתמוך הטענה להפסד בגין קורסי שחייה.

עיינתי בסיכומי הצדדים ובמסמכים שהוצגו בפניי.

איני מקבלת הטענה כי נגרמה לתובעת פגיעה כלשהי בפוטנציאל השתכרותה. אין בתיק כל ראיה שיש בה כדי להצביע על קושי / מכאוב ממנו סובלת התובעת, זולת בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ולמעט ביקורים ספורים בחודשיים שלאחר התאונה, לא נדרשו לה לתובעת טיפולים כלשהם. כך גם לא מצאתי כל ראיה אודות פגיעה בשכרה של התובעת לאחר התאונה. ממשרד החינוך קיבלה התובעת את מלוא שכרה ולא הוכיחה אחרת ואילו הטענה לאבדן שכר בשל אי יכולתה להעביר קורסי שחייה לא הוכחה כלל ועיקר. גם טענותיה להוצאות, נסיעות ועזרת צד ג', לא הוכחו ולאור מהלך החלמתה של התובעת, לא ניתן לקבל את דרישותיה המופרזות.

סופו של עניין, לאחר שקילת טענות הצדדים, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 5,000 ₪. לכך יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+ מע"מ ואגרת בית המשפט ששולמה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מאחר שהתיק הסתיים לפי סעיף 4(ג), לאחר דיון קדם משפט אחד, ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.