ורד תעשיות בטון מוכן בעמ נ' א.א. מינא בעמ

פסק דין

1.התביעה היא תביעה שטרית והוגשו בה לביצוע 5 שקים, כ"א מהם על סך של 30,000 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי השקים ניתנו לביטחון וכי החוב שלהבטחתו ניתנו השקים נפרע, חלקו בתשלומים ששולמו ע"י הנתבעת או מי מטעמה, וחלקו בקיזוזים שבוצעה התובעת על דעתה, ובניגוד למוסכם.

3. מנהל הנתבעת (להלן: עבד) הוא אחיו של מר ניהאד אבו ואסל (להלן: ניהאד).

4.ניהאד ניהל עם התובעת קשרי מסחר ועסקים: רכש מהתובעת בטון ומוצריו, וביצע עבורה הובלות. בסופו של דבר נותר חייב לתובעת חוב בסכום של כ – 730,000 ₪.

5.עבד נכנס לתמונה בניסיון לסייע לאחיו לצאת מהמשבר הכלכלי שנקלע אליו, ובניסיון לסייע לו לפרוע את חובו לתובעת.

לפיכך הגיע עבד עם התובעת להסכם שעיקריו הם כי עבד יחתום על ערבות אישית לכל חובותיו של ניהאד והתובעת מצידה תאפשר לניהאד להמשיך ולעבוד עבורה תוך הפעלת שלוש המשאיות שברשותו – והכל על מנת שמהכנסות עבודה זו יוכל לפרוע את חובו.

6.בנוסף – ועל מנת שעבד יוכל לפקח מקרוב על העבודה ועל אופן פרעון החוב לתובעת –המחה ניהאד לעבד את כל הכספים שיגיעו לו מהתובעת.

7.במעמד חתימת ההסכם (מרץ 2000) שילם עבד לתובעת 50,000 ₪ וסוכם בין הצדדים כי מהתמורה המגיעה לעבד ו/או לניהאד בגין ההובלות שיבצעו עבורה , תקזז התובעת 50,000 ₪ בכל חודש, עד לפרעון מלוא החוב של ניהאד.

8.בסמוך ולאחר חתימת ההסכם, במאי 2000, הקים עבד חברה (להלן: החברה) החברה רכשה שתי משאיות, ואלה עבדו בהובלות עבור התובעת, בנוסף לשלוש המשאיות של ניהאד – שגם הן עבדו במסגרת החברה.

9. השקים נשוא התביעה הם חלק מתוך 10 שקים, כ"א מהם ע"ס 30,000 ₪, שמסרה החברה לתובעת בסמוך להקמת החברה.

טענות הצדדים:

10. החברה הנתבעת, טוענת כי במועד מסירת השקים עמד החוב על סך של 300,000 ₪, והשקים ניתנו לכן לבטחון, להבטחת תשלום החוב הזה – אם לא תעמוד החברה בסכום הקיזוז החודשי שסוכם.

לטענת הנתבעת לאחר שניתנו השקים קיזזה התובעת סכומים העולים על סכומי השקים ואינה זכאית לכן לפרוע גם אותם.

11.התובעת, לעומת זאת, טוענת כי השקים ניתנו לתשלום ועל חשבון החוב שהיה אז גבוה יותר מ – 300,000 ₪.

לטענת התובעת גם לאחר כל הקיזוזים וכן התשלומים שבוצעו ע"י עבד והחברה נותר עדין חוב, לפרעונו הוגשו השקים לביצוע.

דיון

12.לאחר ששמעתי את כל הראיות ועיינתי בכל המסמכים שבתיק ביהמ"ש, כולל סיכומי הצדדים, אני מחליטה לקבל את התביעה.

13.אינני מאמינה לעדות מנהל הנתבעת לפיה ניתנו השקים לבטחון בלבד.

עדותו, שהיתה עדות יחידה מטעם הנתבעת, היתה רצופה סתירות ואי דיוקים, שאף העצימו את הרושם הבלתי מהימן שהותיר העד על דוכן העדים.