בפני תביעה קטנה לתשלום פיצויים בסך של 17,000 ש"ח. התובע טוען בתביעתו, כי נציגי הנתבעת פנו אליו פעמים רבות, באמצעות הטלפון, בהצעות שיווקיות שונות, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצדו, להפסיק פניות אלה. נוכח התנהגות נטענת זו, עותר התובע, לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בסכום הנתבע.
טענות התובע
ביום 29.4.2010 נייד התובע את קו הטלפון שמספרו ******* מרשת הנתבעת אל רשת אחרת. התובע טוען, כי מיד בתכוף לאחר ניוד קו הטלפון שמספרו נזכר מעלה, ומזה כשלוש שנים, הוא מקבל שיחות טלפוניות מאת נציגי הנתבעת, כמעט מידי שבוע, הכוללות הצעות שיווקיות. התובע מוסיף וטוען, כי ביקש פעמים רבות מהנתבעת, הן באמצעות הטלפון והן בכתב, להסיר אותו ממאגר הנתונים שלה. כזאת לא נעשה. התובע מבהיר ומחדד כי מעולם לא נתן את הסכמתו המפורשת מראש לפנות אליו במסרים שיווקיים. התובע מלין, כי הנתבעת פנתה אליו בהצעות שיווקיות, לאחר שהפסיק להיות לקוח שלה, תוך שימוש במידע שיש לה לגביו, על היותו בעל עסק, ללא הסכמתו, וחרף הבהרותיו כי איננו מעונין בפניות מסוג זה. לטענת התובע, הוא עשה כל שביכולתו להביא להפסקת ההטרדות הטלפוניות מצד הנתבעת, אולם לא נחל הצלחה כלשהי. לטענתו, מעשיה אלה של הנתבעת, עולים, בין היתר, כדי הפרה של סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב -1982 (להלן: "חוק הספאם"), המוכתר בכותרת "הטרדה", ושל סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הפרטיות"). התובע גורס, כי יש לאמוד את גובה הפיצוי ההולם במקרה דנן, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיף 30א (י) לחוק הספאם. כידוע, סעיף 30א לחוק הספאם אוסר על שיגור דבר פרסומת שיווקית באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת. על אף שסעיף זה איננו חל במישרין על ענייננו, שכן עסקינן בפניה טלפונית, סבור התובע כי ניתן לגזור גזירה שווה הימנו, בעניין שיעור הפיצוי.
טענות הנתבעת
הנתבעת איננה מכחישה כי נציגיה פנו מספר פעמים לתובע, בהצעות שיווקיות כאלה ואחרות, שלא בהסכמתו. הנתבעת כופרת בטענת התובע, לפיה, במשך תקופה ארוכה, המתפרשת על פני שלוש שנים, קיבל התובע, מידי שבוע, פניות טלפוניות מאת נציגיה. הנתבעת טוענת, כי עד למועד קבלת מכתב התובע מיום 29.8.13, בו הבהיר כי איננו מעונין בקבלת הצעות שיווקיות ממנה, לא התקבלה כל תלונה ו/או טרוניה מצד התובע, במחלקת שירות הלקוחות שלה. הנתבעת טוענת עוד, כי סעיף 30א(י) לחוק הספאם אינו חל על המקרה שבפנינו, מאחר ופניות מטעמה לתובע, נעשו טלפונית, על ידי נציג. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גובה הפיצוי אותו מבקש התובע הינו מופרז ולא פרופורציונאלי ואין לקבלו. אציין, כי בדיון שנערך בפני, מיקד נציג הנתבעת את גדר המחלוקת בין הצדדים, ככזו הסבה על שאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע. וכה אמר: "אנחנו לא מכחישים כי היו פניות מצד נציגנו לתובע שלא בהסכמתו. אין מחלוקת שהוא הודיע ופנה ושלח מכתב ועדיין זה לא נפסק. בלי שום קשר לחוק אנחנו מוכנים לפצות את התובע אך אנו טוענים שהסכום מופרז".
דיון
דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. אין מחלוקת בין הצדדים כי נציגי הנתבעת פנו לתובע, ללא הסכמתו, באמצעות הטלפון, בהצעות אשר כללו תכנים שיווקיים. הצדדים חלוקים מהו משך התקופה בה נעשו הפניות הטלפוניות האמורות. מן התשתית הראייתית שצירף התובע לכתב התביעה, עולה, כי הפניות הטלפוניות מצד נציגי הנתבעת, נעשו במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2013. התובע לא הציג ראיות כלשהן, מהן ניתן ללמוד כי נעשו פניות טלפוניות מצד נציגי הנתבעת, לפני חודש אוגוסט 2013. אני קובעת, על כן, כי התקופה בגינה יש לפסוק לתובע פיצוי, משתרעת על פני שלושה חודשים. בבואי לאמוד את גובה הפיצוי המגיע לתובע, דומני, כי ניתן ללמוד גזירה שווה מן הקריטריונים שנקבעו בסעיף 30א(י) לחוק הספאם. איישם קריטריונים אלה בנתוני המקרה.
היקף ההפרה: ההפרות מצד הנתבעת התפרשו על פני תקופה של שלושה חודשים.
מהות ההפרה: עסקינן בהפרות בוטות וחמורות. מחומר הראיות עולה כי התובע פנה, אל הנתבעת, בכתב, מספר פעמים והפציר, בכל לשון של בקשה, כי תסיר את מספר הטלפון שלו ממאגרי הנתונים שלה. חרף האמור, פניותיו של התובע, שהיו, ברורות, מפורשות וחד משמעיות, לא נענו. אדרבא ואדרבא, הפניות הטלפוניות של נציגי הנתבעת המשיכו, וביתר שאת.
שקילת אלמנט ההרתעה: בת הקול אשר צריכה לצאת מבית משפט זה היא כי אל לנתבעת לזלזל בצרכן, גם הינו בבחינת לקוח לשעבר שלה. עליה לשקול, בשום שכל ובכובד ראש את בקשתו, שלא לקבל ממנה פניות טלפוניות בעלות תוכן שיווקי. אל לה לעשות ניסיונות חוזרים ונשנים להשיבו "אל חיקה", בניגוד לרצונו. על הנתבעת לזכור, כי פניות מסוג זה, בניגוד לרצון הצרכן, עולות כדי הטרדה ומהוות פגיעה בפרטיות.
סוף דבר
בהינתן כל אלה, אני אומדת את הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת בסכום של 5,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 5,000 ש"ח, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט (הוצאות הדיון והחזר אגרת משפט) בסך של 600 ש"ח, גם זאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
המזכירות תואיל לשלוח לצדדים, בדואר רשום, העתק פסק הדין.
ניתן היום, כ"א אדר תשע"ד, 21 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.