החלטה
לפניי בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, פה ולסת ונוירולוגיה במסגרת תובענה שהוגשה בגין נזקי גוף. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי כי דין הבקשה להידחות.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי שילוב תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 130(א), מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית (רע"א 10251/02 אפרים כץ חמים וטעים נ. דואני, פד"י נז (1) 797). עם זאת יש לשקול כל מקרה לגופו ולא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואית.
הגשת חוות דעת רפואית עם הגשת התביעה, על העלויות הכרוכות בכך, מהווה מעין "מסננת" לרצינות התובענה. החובה לצרף חוות דעת יש בה לא רק למנוע הגשת תביעות סרק ובכך למנוע בזבוז זמן שיפוטי, אלא גם להגן על הנתבע. כך נתבע לא ייגרר להוצאות כספיות, בטרם הוכיח התובע הן את רצינות תביעתו והן שיש בפיו טיעון ממשי כפי שנקבע לאחרונה ברעא 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל, לא פורסם, ניתן ביום 8.5.2012:
"בהתאם לתקנה 127 לתקסד"א, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו. ביהמ"ש או הרשם רשאי לפטור בעל דין מחובה זו, מטעמים מיוחדים שיירשמו; תקנה 130(א) לתקסד"א קובעת את סמכותו של ביהמ"ש למנות מומחה מטעמו, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם. כבר נפסק כי שילוב שתי התקנות הנ"ל מאפשר לביהמ"ש לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו. אולם, השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג המשפטנו. בפסיקת בימ"ש זה, קיימת התייחסות לאותם "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיימם יפטור בימ"ש תובע מלצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית כנדרש. מעיון בפסקי-דין אלו, ניתן לומר כי בימ"ש רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי ביהמ"ש לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו".
בבר"ע (מחוזי-ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ. פלונית ניתן ביום 15.8.06, נקבע המבחן המשולש:
"נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש.
המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א."
בענייננו, התובע הצביע על נזקי גוף לכאורה שאירעו בעקבות תאונה עת רכב על אופנוע כאשר אף לטענתו רכב על האופנוע ללא רישיון נהיגה בר תוקף ובהעדר פוליסת ביטוח בתוקף ועל כן תבע בעילה נזיקית ולא לפי חוק הפלת"ד. בהתאם ישנה מחלוקת בשאלת האחריות.
בנוסף,מדובר בטענה לנכויות שאינן בתחום מומחיות ייחודי ובהתחשב בכך שלא נטען לקושי מיוחד באיתור המומחה (תא (מחוזי-נצ') 1122/04 מזרחי נ. בית חולים העמק, לא פורסם, ניתן ביום 18.5.05). בנוסף, המומחה יידרש לקבוע רק את דרגת הנכות (להבדיל ממקרה בו נדרשת חוות דעת רפואית, ביחס לטענת רשלנות מקצועית) וממילא ההנחה היא שגם לא מדובר בעלות גבוהה באופן חריג, מזו אשר מצופה שתובע ישא בה.
בנוגע למצבו הכלכלי של התובע, נקבע בפסיקה שחסרון כיס לבדו אינו עולה כדי טעם מיוחד, יתר על כן התובע לא צירף לבקשתו תצהיר. אמנם לכתב התביעה ולבקשה לפטור מאגרה צורפו אסמכתאות להוכחת המצב הכלכלי לכאורה, אולם חרף העדר נסיבות מיוחדות איני מוצאת מקום לקבל את הבקשה מן הטעם של חיסרון כיס בלבד.
משלא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשה, אין אני סבורה שדי בראשית ראיה לפגיעה רפואית כעולה מהתיעוד הרפואי רב אשר צורף להודעה, כדי להוביל לתוצאה סופית שונה.
משכך מצאתי שלא להיעתר לבקשה.
הצדדים יוכלו לטעון להוצאות בגין בקשה זו במסגרת סיכומיהם בתביעה העיקרית.
אני מתירה לתובע לתקן תביעתו, בדרך של צירוף חוות דעת רפואיות, אם יעשה כן עד ליום 1.10.12. ככל שתתקבל התובענה יוחזרו לו הוצאותיו, לרבות עלות חוות הדעת הרפואית מטעמו.
ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.