פסק דין
לפניי בקשה להחזרת תפוס עפ"י סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט- 1969 (להלן : "הפקודה"). המדובר במחשב נייח, אשר נתפס ביום 13.10.2010. המשטרה מחזיקה את הנכס, מאחר ולטענתה הוא "עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי" (לפי סעיף 32 (א) לפקודה).
המבקש בעליו של המחשב ואביו של הנאשם בתיק הפלילי 36545-10-10, עותר, כי אורה למשיבה להשיב את המחשב לידיו.
רקע
המדובר בתיק פלילי בו הוגש כתב אישום כנגד אלעד וקנין (להלן: "הנאשם") בגין העבירות הבאות: איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977; חבלה במזיד לרכב – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; והטרדה באמצעות מכשיר בזק – עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982.
על פי עובדות כתב האישום נטען, בין היתר, כי הנאשם הטריד באמצעות מחשב שבשימושו את המתלוננת, כאשר שלח לה מסרים מאיימים דרך תוכנת ICQ מהמנוי שבשימושו אל המנוי שבשימוש המתלוננת, ואל הטלפון הנייד שלה. הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו וביום 10.02.11 הורשע על סמך הודאתו. התיק נקבע לדיון בעניין הטיעונים לעונש ליום 02.06.11, על מנת שיוכן עד אז תסקיר שירות המבחן בעניינו לצורך המלצה באשר לעונש שיושת עליו, אך עקב בקשת שרות המבחן, נדחה מועד הדיון ליום 10.10.11.
להשלמת התמונה יצויין כי ביום 11.10.10 הוצא צו חיפוש על ידי כב' השופט גינות - המתיר למשיבה לערוך חיפוש במענו של הנאשם ולתפוס מחשב ו/או מחשבים ופלאפון סלולארי של הנאשם. המחשב מושא המחלוקת נתפס ונבדק בתאריך 13.10.10 על ידי אילן רגב – חוקר מחשב מיומן (כהגדרתו 23 א לפקודה) כאשר על פי דו"ח הבדיקה כל הראיות שנאספו במהלך הבדיקה נצרבו על גבי תקליטור והועברו ליחידה החוקרת.
טענות הצדדים
המבקש טען בבקשתו כי כיוון שבנו-הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, הרי שאין כל צורך בהצגת המחשב כראייה, ועל כן עתר הוא להשבת המחשב לידיו.
המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, על אף הודאתו של הנאשם עליה להחזיק בתפוס עד לתום הליכים המשפטיים בעניינו של המבקש, שכן ייתכן והוא יחזור בו מהודאתו ויעמוד על ניהול משפטו, במקרה זה לא יהיה בידי המשיבה הראיה המקורית- הטובה ביותר. בנוסף, טענה המשיבה כי המחשב הינו ראייה מרכזת בתיק, ובלעדיה – לא ניתן לייחס למבקש כל עבירה.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 17.07.11 טענה המשיבה כי אינה מתכוונת לחלט את המחשב התפוס, אולם כיוון שהמחשב הינו ראייה בתיק ומכיוון שנציג המשיבה אינו יודע האם ניתן "להוריד" את החומר המשמש כראייה למחשבי המשיבה – הרי שהמשיבה עומדת בסירובה להשיב את המחשב. מאידך טען המבקש כי אין בכוונתו לחזור בו מהודאתו, ובנוסף טען כי המשיבה יכולה "להוריד" את הנתונים ל"דיסק קשיח או רגיל ואין צורך בתפיסת המחשב פיזית".
דיון והכרעה
ראשית יובהר כי הסמכות לתפיסת חפצים על ידי המשטרה מוסדרת בסעיף 32 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה), כאשר חפץ יכול שיהא גם חומר מחשב – אשר מוגדר בסעיף 1 לחוק המחשבים התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים"), אליו מפנה הפקודה, כ"תוכנה או מידע". דהיינו, הן הפקודה והן חוק המחשבים - אליו היא מפנה, מפרידים בין חומר מחשב, לבין המחשב עצמו. וכשם שישנה הפרדה בעניין התפיסה, כך גם קיימת הפרדה לעניין ההשבה. וכה מורה לנו סעיף 32(ב1) לפקודה:
"נתפס מחשב שאינו בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף קטן (ב) וניתן להפרידו מדבר המגלם חומר מחשב, והמחשב אינו דרוש לצורך חילוטו או הגשתו כראיה לבית המשפט, תחזיר המשטרה את המחשב לאדם שממנו נלקח בתוך 30 ימים מיום תפיסתו, ואולם רשאי בית משפט שלום לצוות על הארכת התקופה האמורה לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, ולחזור ולצוות על כך מעת לעת".
הנה כי כן, הפקודה מטילה על המשטרה חובה להשיב את המחשב לבעליו, ככל שניתן להפריד ממנו את החומר המבוקש, וככל שאין המחשב עצמו דרוש לשם חילוטו בעתיד או לשם הגשתו כראייה.
אולם מעבר לכך, גם על פי דיני התפיסה וההחזקה הכלליים, ככל שניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעים שפגיעתם בקניינו של בעל החפת התפוס פחותה, הרי יש לעשות כן. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט מפי השופט (כתוארו אז) מ' חשין ברע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל פ''ד נג(3) 312 , 323
"המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים – מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה – ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה – ועל בית-המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה – לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה עליו על בית-המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס"
עוד נקבע בעניין גאלי כי "הגיונה של עילת-התפיסה יוסיף וישמש גם לעניין המשך ההחזקה בחפץ" (שם, בעמ' 324).
בענייננו, המשיבה טענה כי אינה מתכוונת לחלט את המחשב, אלא אך להציגו כראייה, כך שכל שנותר לבחון הוא האם ניתן להפריד בין המחשב לבין "החומר המרשיע", אשר יוצג כראייה בבוא היום וככל שהמבקש יחזור בו מהודאתו.
בעייננו טען נציג המשיבה כי אינו יודע אם ניתן להוריד את החומר למחשבי המשטרה, אולם עיון בדו"ח בדיקת המחשב האמור מעלה כי כל הראיות נצרבו על גבי תקליטור, וכי המלצתו לא להשיב התפוס לבעליו נוגעת אך לעניין ה"דיסק הקשיח" אולם לגבי המארז נכתב כי ניתן להשיבו, למעט במקרים בהם גם המארז מהווה חלק מהעבירה – מה שלא נטען באשר למחשב התפוס דידן.