וקנין נ' האחים שרגאוי יזום ובניה בע"מ

החלטה

בקשה לחיוב המשיב להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת בתובענה שהגיש נגדה, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי – היא הבקשה נשוא ההחלטה.

בבקשה עתרה המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיה בהליך וזאת לאור העובדה שהמשיב הוא תושב זר שאין לו כל נכסים בישראל למעט בנין אחד שכולו ממושכן, כי הוא מנצל הליכי המשפט לרעה (נוהג לעשות כך לשיטת המבקשת), כי אין עליו כל מורא בהעדר נכסים בארץ למימוש, כי נגד המשיב חוב פסוק לטובת המבקשת שלפי נספחי הבקשה עומד על סכום של למעלה מ-400,000 ₪ וזאת לאחר שצ'קים שמסר המשיב חוללו והמבקשת פתחה תיק הוצל"פ, כי אין להליך סיכוי וכי רק לאחרונה דחה בית המשפט העליון בר"ע שהוגשה בענין שבין הצדדים ובו חויב המשיב לשלם הוצאות לאוצר המדינה.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, ראיתי לקבל את הבקשה ולחייב את המשיב להפקיד סך של 20,000₪ כתנאי להמשך ההליך וזאת מאחר שלטעמי מתקיימים התנאים לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, לפי תקנה 519 לתקנות.

אמנם זכות הפניה לערכאות היא זכות קונסטיטוציונית בסיסית [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647], והיא נתונה לכל, ולא רק לאלה שיש בידם יכולת כלכלית לממן את ההליך המשפטי [רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים איברהים פ"ד נח(5) 865].

אלא שבצד זכות זו יש לתת את הדעת כי מטרת הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במקום בו נראה לבית המשפט כי סיכויי התביעה נמוכים [למשל ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ולבניה פ"ד מז(3) 846].

ההלכה היא כי בית המשפט ייעתר לבקשת נתבע לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו לפי תקנה 519, במקרים בהם במאזן הזכויות המתנגשות – בין זכות התובע לגישה לערכאות, לבין זכותו של הנתבע שלא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו – גוברת זכותו של הנתבע.

לצורך ההחלטה יש לבחון שני שיקולים עיקריים - חוסר יכולת כלכלית של התובע, וסיכויי התובע להצליח בתביעתו; התנאי השני נבחן כדי שלא לחסום דרכם של תובעים מעוטי יכולת, במקרים בהם קיים סיכוי לתביעתם למשל, רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ. ניב, פ"ד נד (2) 845).

בעניננו – למרות טענות העובדתיות של המבקשת לא מצא המשיב לצרף תצהיר או ראיות לסתור את הטענות שהעלתה המבקשת כלפיו; על כן כל הטענות העובדתיות שבתגובה נטענו בעלמא וללא תימוכין; כך אין בטענה הסתמית כי המשיב מגיע לארץ לעיתים תכופות כדי ל'עזור' למשיב שעה שלא תמך טענותיו, כך גם לא התייחס להיות הנכס עליו מבסס את יכולותיו הכלכליים משועבד כולו לבנק, ואין גם כל התייחסות לחוב הכספי של המשיב למבקשת ושבגינו נפתח תיק ההוצל"פ, לאחר ששיקים על סך של מאות אלפי שקלים חוללו.

לא רק זאת אלא שלאחר שעיינתי בתובענה שענינה 'העברת בורר מתפקידו' לא מצאתי כי יש סיכוי ממשי לתובענה – זאת בלי לקבוע מסמרות בשלב זה. לטעמי- מקום שהצדדים כבר מנהלים בוררות בפני בורר שהוסכם עליהם, ולאחר שבורר זה, אותו רוצה המשיב להעביר מתפקידו בתובענה זו, כבר נתן פסק ביניים; ולאחר שבקשה לביטול פסק הביניים שנתן הבורר נדחתה על ידי ס"נ כבוד השופט זפט; ואף בימים האחרונים אושרה החלטה בית המשפט המחוזי (שלא לבטל את פסק הביניים של אותו בורר אותו מבוקש להחליף) על ידי כבוד בית המשפט העליון שדחה את הבר"ע שהגיש המשיב ובו חויב בהוצאות לקופת המדינה – כל אלה מדגישים את הסיכוי הקלוש והמזערי להצליח בתובענה.

לאור האמור מצאתי כי התנאים שבתקנה 519 לתקנות לחיוב המשיב בהפקדת ערובה זמינה להבטחת הוצאות המבקשת בתובענה מתקיימים – בשל מהות התובענה שהוגשה; סיכוייה; והן מאחר שהמשיב לא סתר טענת המבקשת בדבר האפשרות והזמינות לגבות את ההוצאות ככל שהתובענה תדחה.

לאור האמור אני מחייבת את המשיב להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בסך 20,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, כתנאי להמשך ניהול התביעה.

הערובה תופקד עד ליום 20.1.11.

לא תופקד הערובה במועד – תהיה המבקשת רשאית להגיש בקשה לדחיית התובענה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי