פסק - דין
מבוא
1. בפני תביעת התובעת, חברה לייצור בדים, המופנית כלפי משרד רו"ח (הנתבעת 1, שותפות שאינה רשומה, ולפיכך פסה"ד מתייחס בפועל ופרטנית לכל אחד ואחד משותפיה כפי הסכמת הצדדים בדיון מתאריך 26.4.2010 עמ' 4, אך לצורך הדיון תמשיך ותכונה "הנתבעת 1"), יו"ר הדירקטוריון (נתבע 2) וכן מנהל הכספים (נתבע 3) של חברת ח.ח. בשמת תעשיות בע"מ (להלן:"בשמת") שהינה חברה המייצרת מגבונים לחים ורכשה בתקופה הרלוונטית מהתובעת בדים לשם ייצור מוצריה אלה.
לטענת התובעת, הנתבעים עוולו כלפיה, בין ברשלנות ובין בכוונת מכוון, בין בתרמית ובין בהפרת חובה חקוקה, עת השמיטו מהדו"ח הכספי המבוקר של בשמת לשנת 2004 מערכת יחסי ערבות שהיתה בין בשמת לבין קיבוץ חפץ חיים (להלן:"הקיבוץ") כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן:"הבנק") שהביאה לקריסת בשמת לאחר שהבנק מימש ערבותה של האחרונה בגין חובות הקיבוץ. כתוצאה מכך לא נפרעו חובות חברת בשמת לתובעת בסכומים ניכרים שעמדו לטענת התובעת על 2,668,819 ₪ במועד הגשת התביעה ומכאן התביעה האישית כלפי עורכי הדו"ח הכספי וחותמיו.
יצוין עוד כבר עתה, כי התביעה במקורה הוגשה גם כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ אלא שתביעה זו נדחתה כנגדה עפ"י בקשת הצדדים בהחלטת כב' הרשם אורנשטיין (כתוארו אז) מ-22.9.2008.
טענות התובעת בהרחבה
2. כפי העולה מכתב התביעה, בין השנים 2001 – 2005 סיפקה התובעת לבשמת בדים לשם ייצור מגוון סוגי מגבונים לחים לשימושים שונים לשוק הצרכני. מערכת יחסים זו באה לקיצה עת בשמת פורקה בצו בית המשפט מתאריך 16.2.2006.
3. הנתבעת 1 הכינה עבור בשמת דו"ח כספי מבוקר לשנת 2004 (להלן:"הדו"ח הכספי") אך לא ציינה בו את התחייבות בשמת לערוב לחובות הקיבוץ לטובת הבנק בסכום שעמד לטענת התובעת על 34 מיליוני ₪ בעת הרלוונטית, כמו גם לא כלל הדו"ח התחייבויות בשמת לערוב לחיובי הקיבוץ כלפי בנק הפועלים בע"מ בסכום אותו לא ידעה. ערבות זו לא הביאה לתוצאה אופרטיבית כלפי התובעת כמו גם לא עלתה פרטנית בסיכומי התובעת ולפיכך לא אתייחס אליה אף אנוכי.
הדו"ח הכספי נמסר לתובעת ע"י הנתבע 2 כאשר הן הנתבע 2 והן הנתבע 3 אישרו בחתימת ידם את האמור בדו"ח.
בנוסף טענה התובעת, שהנתבע 2 ניהל עימה מו"מ והטעה אותה לסבור כי מצבה הכלכלי של בשמת איתן במגמה להניעה להמשיך ולספק לבשמת חומרי גלם לייצור מגבונים, כמו גם להגדיל את היקף האספקה כאשר תנאי האשראי שהתבקשו לא תואמו את מצבה הכלכלי של בשמת שכ-3 חודשים בלבד לאחר הצגת אותו דו"ח כספי לתובעת פנתה לביהמ"ש וביקשה צו הקפאת הליכים כנגדה.
4. התובעת טענה עוד, כי הנתבעים, בין ברשלנות, בין בהפרת חובה חקוקה ובין בתרמית הפיקו, אישרו וחתמו על הדו"ח הכספי למרות שלא שיקף אל נכון את מצבה הכספי של בשמת ובכך הטעו את התובעת שלא בתום לב בעת ניהול מו"מ באופן המקים להם חיובים אישיים לחובות בשמת כלפי התובעת.
5. בכל הקשור עם מסמך הערבות כלפי חובות הקיבוץ הרחיבה וציינה התובעת, כי בשמת התאגדה כחברה פרטית בשנת 1999. בשמת הוקמה ע"י הקיבוץ שהחזיק ב-100% מהון מניותיה. קודם להתאגדות זו פעלה שותפות בשם בשמת - חפץ חיים שהוקמה בשנת 1987 על ידי הקיבוץ לצורך הקמת מפעל למגבונים לחים.
6. בתאריך 26.12.1999 ערבה בשמת לכלל חובות הקיבוץ כלפי הבנק ללא הגבלה בסכום, כך גם ערבה בשמת לחובות הקיבוץ לבנק הפועלים.
7. בשנת 2001 התקשרו התובעת ובשמת לצורך אספקת חומרי גלם. טרם ההתקשרות ביצעה התובעת בדיקה פיננסית של בשמת בין השאר באמצעות חברת סיכוני אשראי בשם "דנסגייד" ישראל. בבדיקה זו לא התבררה עובדת קיום ערבות בשמת לחובות הקיבוץ. באותה העת הוסכם על תנאי אשראי בתנאי שוטף + 75.
8. בתאריך 31.3.2005 הגישה הנתבעת 1 לבעלי המניות בבשמת את הדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2004 בו לא צוין כאמור דבר קיום הערבות המדוברת לחובות הקיבוץ לבנק לאומי ללא הגבלה בסכום וכן לא לבנק הפועלים.
9. הדו"ח הכספי הועבר לעיון התובעת בתאריך 3.4.2005 בפגישה שהתנהלה במשרדי הנתבע 2 ברמת גן. בפגישה זו נכחו נתבע 2, מר מנצור יו"ר הדירקטוריון של התובעת ובעליה וכן מר אייל מאור מנכ"ל התובעת. לטענת התובעת הפגישה התקיימה לשם בחינת מסגרת האשראי והיקף ההתקשרות העסקית שעמדה באותה העת על מיליוני ₪. באותה פגישה הדגיש הנתבע 2, כך נטען, את איתנותה הפיננסית של בשמת ונסמך לשם כך על הדו"ח הכספי.
במאמר מוסגר, התובעת הדגישה, כי הנתבע 2 שימש כדירקטור בבשמת מ-1999 וידע על הערבות בה עסקינן אך למרות זאת בחר להעלים את דבר קיומה. עוד טענה התובעת, כי במקביל לניהול המו"מ בין הצדדים באותה העת ידע הנתבע 2 כי מצבה הכלכלי של בשמת הורע, כי רווחיותה נשחקה, כי הוכנה תוכנית כלכלית להבראתה ולאור כל אלה היה מודע לצורך באיתור משקיע/רוכש.
לאור המצג שהציג לה הנתבע 2 כאמור לעיל, החליטה התובעת להמשיך ולספק סחורות לבשמת גם בשנת 2005 ואף הגדילה את היקף האספקה הכולל עד לסך של 3,550,000 ₪. מצב שלא היתה מגיעה אליו לו ידעה על הערבות לטובת בנק לאומי שעמדה באותה העת כאמור על 34 מיליוני ₪, תוך שהיתה מקטינה היקף ההתקשרות, ומגדילה הבטוחות כנגד היקף האשראי שסיפקה.
10. בתאריך 6.6.2005 פנתה בשמת לביהמ"ש המחוזי בת"א בבקשה דחופה למתן צו להקפאת הליכים. נימוקי הבקשה היו מצבו הכלכלי הקשה של הקיבוץ וחוסר יכולתו לפרוע התחייבויות למערכת הבנקאית, שהוביל למצב כלכלי קשה בבשמת שנקלעה למחסור זמני במזומנים ולחוסר יכולת להשיג מקורות מימון להגדלת מסגרת האשראי. קיים קשר ישיר, כך נטען, בין בשמת לחובות הקיבוץ במיוחד לאור קיום התרעות מהבנקים למימוש הערבות להבטחת חיובי הקיבוץ. ללא הערבות המדוברת לא היתה מגיעה בשמת להליכי פירוק כפי שהסבירה בשמת מצבה זה באותה הבקשה.
11. כפועל יוצא מבקשת בשמת, ניתן בתאריך 16.2.2006 צו המורה על פירוקה תוך מינוי כונס נכסים ומנהל מיוחד. התובעת הגישה תביעת חוב למפרק על הסך של 3,546,724 ₪ בגין אי תשלום עבור סחורה שסופקה, אך בהסדר נושים זכתה לסכום של 254,907 ₪ בלבד לא כולל מע"מ. עוד ציינה, כי ייתכן ותהיה זכאית לסכום נוסף של 136,723 ₪ במסגרת הסדר הנושים.