החלטה
למען הסדר הטוב, מכתב מיום 13.5.2010 מאת משיבה 1 למפעילי חנויות בקומת הקרקע יוגש לתיק, יסומן ת/1 וייסרק למערכת הנט בחוצץ "מוצגים".
ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.
ד"ר איריס סורוקר, שופטת
החלטה
גובת המשיבה 3 לבקשה לא סרוקה במערכת הנט.
ביהמ"ש קיבל לעיונו עתה את התגובה מעו"ד רובין.
התגובה תיסרק למערכת הנט במסגרת בקשה 7.
ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.
ד"ר איריס סורוקר, שופטת
החלטה
התשובה תסתיים בזה שכן העד אינו עונה על השאלה אלא בוחר לפתוח חזית אישית מול אחד הגורמים המייצגים.
ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.
ד"ר איריס סורוקר, שופטת
החלטה
בפני בקשה מטעם המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דין בהליכי הוצל"פ. נשוא הבקשה הוא פסק דינו של כב' השופט ח' קינר בת.א. 4936/08 (נספח ז' לבקשה מיום 20.4.2010) לפי הנטען בבקשה, אין בו כדי לחייב את המבקשים, וזאת מחמת שלא היו צד להסכם הגישור אשר אושר בפסק הדין. עותק מהסכם הגישור צורף כנספח ח' לבקשה ויחד עמו צורפה טבלה עם רשימה של בעלי זכויות במקרקעין נשוא הסדר הגישור, אשר חתמו בטבלה זו.
המבקשים אינם עשויים מקשה אחת, ויש להבחין בין המבקשים 6-8 לבין יתר המבקשים (מבקשים 1-5 וכן מבקש 9). אין מחלוקת כי המבקשים 1-5 וכן המבקש 9 לא חתמו על הסכם הגישור. למרות זאת, לטענת המשיבים, המבקשים ידעו על ההסכם והסמיכו את המשיבים לפעול בשמם על מנת להשיגו וזאת מחמת האינטרס המשותף של כל בעלי הדין דנא – לקדם את שיפוץ המקרקעין נשוא המחלוקת ("כרמל שוק", שבח' משה לוי 10, בראשל"צ), בין השאר לצורך קבלת רשיונות עסק. לעומת המבקשים 1-5 וכן 9, חתימתם של שלושת המבקשים האחרים (המבקשים 6-8), מתנוססת ברשימת בעלי הזכויות שצורפה להסכם הגישור. ואולם לפי הנטען, המבקשים לא ידעו על הגישור ולא הבינו כי חתימתם מתייחסת להליך שיפוטי. על כן מבוקש שלא להחזיקם על חתימתם ולשחררם מפסק הדין הנ"ל.
"הנקודה הכואבת" בפסק הדין היא החובה שהוטלה על בעלי יחידות המקרקעין (החנויות בקומת הקרקע), לפנות את החנויות ותוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, וזאת על מנת לאפשר את תהליך השיפוצים.
עיינתי בבקשה על נספחיה, עיינתי בתגובה שהגישו המשיבים 1 ו-2 על נספחיה וכן בתגובת המשיבה 3 שהוגשה בדיון. שמעתי את חקירתו של המבקש 6, אשר הצהיר בשם המבקשים. שמעתי את טיעוני הצדדים. לאחר העיון אני פוסקת כמפורט להלן.
נקודת המוצא לדיון נעוצה בכך שאין לחייב בעל דין בהסכם, אלא אם אמנם "הסכים". ברגיל, כאשר מדובר בהסכם כתוב, יש לצפות לחתימה של בעלי הדין על ההסכמים לצורך יצירת החיוב המשפטי. מקום בו מדובר בהליך שיפוטי המתנהל בביהמ"ש, יש להגיש לביהמ"ש יפוי כוח תקף המלמד על הסמכת המייצג לפעול בשמו של בעל דין. בענין זה, החוק מקפיד ואינו מסתפק בהרשאה מכללא; וראו בענין זה ס' 5א לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 הקובע כי אף שהשליחות חלה באין הגבלה בהרשאה "על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות", הרי שאין היא חלה "באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים בפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה". הרציונל הטמון ביסוד הוראת חוק זו הוא ברור, ומטרתו להבטיח כי בעל הדין היה מודע להליך המשפטי או לויתור הנדרש ממנו וכי הוא הסכים להסמיך אדם אחר לפעול בשמו ולחייבו.
ב"כ המשיבים 1-2 הפנתה בהקשר זה לחוק המקרקעין המחייבות כל בעל יחידה להשתתף בהחזקת הרכוש המשותף במקרקעין (ס' 58 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969). ואולם, הוראת חוק חשובה זו עוסקת בעניינים שוטפים שבשגרה, ולא ניתן להיעזר בה לענין כגון דא. ראשית, אין מחלוקת כי במקרה הנדון אין מדובר ב"אחזקה שוטפת" אלא בשיפוץ יסודי, אשר לפי הנטען אף מחייב את פינוי החנויות. שנית, הוראת סעיף 5א לחוק השליחות גוברת במקרה הנדון על החובה הכללית לשאת בהוצאות אחזקה: כאשר מדובר בדיון בפני בית משפט, ובתוך כך נעשה מהלך של גישור שהוביל להסכם, אין לתלות את תוצאות ההליך על בעלי היחידות מעצם היותם בעלי יחידות או מכוח סעיף 58 הנ"ל. במקרה כזה, יש לוודא כי בעלי היחידות הם צד להליך וכי למצער ניתנה להם ההזדמנות להתגונן. כידוע, סדרי הדין מעמידים לרשותם של תובעים כלים דיוניים ראויים להזמין בעלי דין, ולהתמודד גם עם גורמים "סרבניים" אשר כביכול אינם מעוניינים ליטול חלק פעיל בהליך, להתגונן, להתייצב או לשתף פעולה.
במקרה הנדון, המשיבים לא הציגו לביהמ"ש אלא את רשימת בעלי הזכויות כפי שצורפה להסכם הגישור. ברשימה זו מופיעים בין השאר שלושת המבקשים שאוזכרו לעיל: מר טוני קאשקי, גב' גרציה גליליאן ומר אלישע כהן. בענין זה, איני מקבל את טענתם של מבקשים אלה כאילו לא ידעו על הליך הגישור או כי לא ניתנה להם ההזדמנות להופיע ולומר דברם בביהמ"ש. ולהיפך: מר קאשקי הודה בחקירתו כי ידע על הליך הגישור, ידע כי ההליך נסב על הצורך בשיפוצים לצורך הוצאת רישיון עסק, וכן חתם על הרשימה מתוך ידיעה שהוא חותם על הסכם הגישור (ר' עדותו בפרוטוקול לעיל). בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה ככל שהיא מתייחסת למבקשים שחתמו.
שונה הדין בכל הקשור למבקשים 1-5 ומבקש 9. בענין זה, טענות המשיבים אינן יכולות להצמיח הסכמה יש מאין להסכם הגישור. עיינתי בתגובות שהוגשו והן עוסקות בעיקרן בעצם הצורך בשיפוץ, בהעדרו של רישיון עסק, בקושי להשיג הסכמה של בעלי היחידות לפעול במשותף. ואולם, לא נטען כי ההסכם הונח בפני המבקשים שלא חתמו עליו; ור' למשל ס' 18 לתגובת המשיבים 1-2 שם נרשם: "יוצא לכן שההסכם במלואו היה בפני כל מי שחתם עליו, איש מהחותמים לא הוטעה ואפילו לא טעה". אשר למבקשים שלא חתמו, נטען ל"מודעות מלאה" שלהם על ההליך. ואולם, הדין אינו מסתפק ב"מודעות" גרידא. הדין מחייב הגשת יפוי כוח כתוב וחתימה ברורה על הסכם שאישורו מבוקש, באופן שיהא בו כדי למנוע תקלות או אי הבנות כלשהן בדבר חיובו של החותם בתוצאות ההליך המשפטי. כך גם יש לדחות את טענת המשיבים לפיה חלקיהם של המבקשים במקרקעין הוא קטן יחסית; גם אם כך – יש לכבד את זכויותיהם ולא ניתן להתעלם מהן, גם אם הם מהווים מיעוט.