החלטה
החלטה
1.כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה שעניינה בנייה ללא היתר/בסטייה מהיתר לפי סעיף 145(א)(1)(2)(3), בצירוף סעיפים 204(א)-(ב) + 208(א) על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").
2.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 19.3.09 נמצא, כי בשדרות תל חי 279 בקריית שמונה, בוצעו בסטייה מהיתר בנייה/ללא היתר בנייה, העבודות כדלקמן:
בניית יחידת דיור אחת בקומת עמודים, בשטח של כ-21.34 מ"ר 0(מקום בנייה של שני מחסנים בשטח של כ-10.66 מ"ר, אשר ביחס לבנייתם ניתן היתר.
3.בנוסף לביצוע עבודות בנייה כאמור, כך על פי הנטען, נעשה במקרקעין בתוספת הבנייה, שימוש ללא היתר בנייה.
4.עוד נטען, כי המקרקעין מצויים בתחום מרחב התכנון המקומי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקריית שמונה (להלן: "הוועדה") ומשכך, ביצוע העבודות והשימושים המפורטים לעיל, היה טעון קבלת היתר מאת הוועדה.
5.כן נטען, כי הנאשם מואשם בעבירה דנן בשל היותו בכל המועדים הרלוונטיים, האחראי לעבודה או לשימוש הנ"ל, לרבות היותו עורך הבקשה, מתכנן השלד ובעיקר בשל היותו אחראי הביקורת לביצוע העבודות.
6.כן נטען, כי הנאשם הוזמן לחקירה, אולם לא התייצב.
7.כן נטען, כי אגרה והיטלים על פי חוק התכנון והבנייה, הכרוכים בעבירה דנן, אשר הנאשם היה חייב בתשלומם, עומדים על סך של 640.20 ₪, נכון ליום 19.10.09.
8.בישיבת ההקראה אשר התקיימה בפניי ביום 11.4.2010, כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. משכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים.
9.בישיבה אשר התקיימה בפניי ביום 9.5.2010, הובאו ראיות המאשימה. בסיומן, ובטרם יובאו ראיות ההגנה, העלה הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", היא נשוא החלטתי דנן.
טיעוני הנאשם:
10.לטענת ב"כ הנאשם, בחינת הראיות אשר הובאו מטעם המאשימה מלמדת, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהנאשם נתן דוח ביקורת בלתי תקין. עוד טען ב"כ הנאשם, כי אין בעובדות כתב האישום המיוחסות לנאשם כדי לבסס מעשה עבירה כלשהי. בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם לעובדות כתב האישום אשר פורטו לעיל. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי העבירה דנן אמנם מיוחסת לנאשם בהיותו אחראי לעבודות הבנייה הרלוונטיות, אולם המונח "אחראי לעבודה" אינו מוגדר בחוק התכנון והבנייה. כך גם לא הוכח, לטענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם עשה שימוש במקרקעין.
11.אשר על כן, סבור ב"כ הנאשם, כי לא הובאה ראיה כלשהי אשר יש בה כדי לבסס יסוד להרשעת הנאשם בדין בגין העבירה המיוחסת לו. עוד טען ב"כ הנאשם, כי בכדי לבסס אפשרות להרשעת נאשם בגין עבירה על פי סעיף 208(א) לחוק התכנון והבנייה ביחס להיותו "אחראי לעבודה", הרי שיש מקום להוכיח שנעשתה פעולה אשר אינה תואמת למציאות. בהקשר זה טען ב"כ הנאשם, כי המאשימה לא טרחה להגיש דו"ח כלשהו אודות המצב בשטח וכי כשנערך ביקור במקום, הנאשם ראה את שלד הבנייה ותו לו.
טיעוני המאשימה:
12.לטענת המאשימה, הנאשם הואשם בעבירה על פי הוראת סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבנייה אשר קובעת, כי במקרה שבו בוצעה עבודה או נשעה שימוש במקרקעים או בדרך שיש בהם עבירה, ניתן להאשים גם את האחראי לביצוע העבודה או לשימוש שנעשה, לרבות ההנדסאי והמתכנן. לטענת ב"כ המאשימה, כי אין מחלוקת על כך שהנאשם היה המהנדס המתכנן של העבודה, כמו גם עורך הבקשה והאחראי לביקורת העבודה. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לעדותה של הגב' פורלנדר אשר ממנה עולה, כי הנאשם בדק את הבנייה לאחר סיומה, לא הוסתרה מהנאשם מטרת הבנייה וכי הנאשם אף גבה פעמיים תשלום עבור עריכת שתי התוכניות. זאת ועוד, טוען ב"כ המאשימה, כי מאגף ההכנסה לא התקבלה הסרת אחריות כלשהי ולפיכך, האחריות לכאורה של הנאשם, עולה מראיות המאשימה אשר הובאו. עוד טען ב"כ המאשימה, כי האפשרות שבעלי המקצועי המצוינים בסעיף קטן 8 לסעיף 208 לחוק התכנון והבנייה יהיו פטורים מאחריות ניתנת בהתקיים שני תנאים מצטברים, כמפורט בסעיף הנ"ל ולפיהם: 1) העבירה נעשתה שלא בידיעתם ו-2) ננקטו כל האמצעים להוראות החוק והתקנות.
משכך, סבורה המאשימה, כי משחתם הנאשם על גבי התוכניות, הרי שהיה עליו להוכיח שהוא אכן נקט באמצעי ביטחון. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה להגדרת תפקידו של אחראי ביקורת ולפיה, על כל אחד בתחום אחריותו לבדוק באם הבדיקה נעשתה בהתאם להוראות החוק.
13.לאור כל האמור לעיל, טוענת המאשימה, כי עלה בידה להוכיח קיומן של ראיות לכאורה כנגד הנאשם, ומשכך דין טענתו של הנאשם, כי "אין להשיב לאשמה" להידחות. משכך, יש לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.
דיון:
14.הבקשה שבפניי באה בגדרו של סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן: