ועדה מקומית לתכנון משגב נ' סואעד

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שענינן - אי קיום צו בית המשפט, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן "החוק"), וביצוע שימוש טעון היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק.

על פי האמור בכתב האישום, נדון הנאשם בגין עבירה של בניית בית מגורים דו- קומתי בבנייה קשיחה בשטח כולל של כ- 304 מ"ר שנבנה ללא היתר בכפר חוסנייה. גזר הדין ניתן בתיק עמ"ק 21760/06 עכו ובגזר הדין שניתן חויב הנאשם לבצע הריסה/ התאמה של הבנייה הנ"ל לא יאוחר מיום 19.8.08. עד ליום 26.05.09, ובפועל עד לעצם היום הזה, לא קיבל הנאשם היתר בנייה ולא הרס את המבנה.

טיעוני המאשימה:

המאשימה טענה שמדובר בעבירות חמורות ביותר שכן הנאשם לא קיים את צו בית המשפט אשר ניתן במסגרת גזר הדין בתיק עמ"ק 21760/04 ביום 19.12.06, המצווה עליו להרוס את המבנה נשוא כתב האישום בתום 20 חודשים מיום מתן גזר הדין. עד למועד הטיעונים לעונש, הנאשם לא קיים את צו בית המשפט להרוס את המבנה ולא היה בידו היתר בנייה.

לטענתה, מדובר בבניה רחבת היקף, שבוצעה לאחר אישור תוכנית מתאר לכפר חוסנייה, אך בניגוד לה. לטענתה, יש בעבירות בהן הורשע הנאשם משום נטילת החוק לידיים, קביעת עובדות מוגמרות, והבעת זלזול במערכת החוק והמשפט במדינת ישראל. בנסיבות אלו, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם קנס כספי ההולם את חומרת העבירות, עונש של מאסר בפועל, להפעיל במצטבר את המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בתיק עמ"ק 21760/04, לממש את ההתחייבות הכספית שניתנה באותו תיק, להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וכן להחתימו על התחייבות.

טיעוני ב"כ הנאשם:

בטיעוניו לעונש, טען הסניגור כי הנאשם הגיש באמצעות מהנדס בקשה להכשיר את הבניה כבר בשנת 2003, אך הבקשה נדחתה מאחר שהוגשה עוד לפני אישורה של תוכנית המתאר לכפר חוסנייה. בשנת 2005, לאחר שאושרה התוכנית לכפר, הנאשם הגיש בקשה נוספת באמצעות אותו מהנדס, על מנת לקבל היתר בנייה. בקשה זו נדחתה אף היא מכוון שהנאשם לא עמד באחד מהתנאים הנדרשים לקבלת ההיתר (חריגה מקו בנין קדמי – סעיף 5 למכתב הוועדה המקומית משגב מיום 6.07.05 שהוצג בפני בית המשפט). בשנת 2007 הוגשה לוועדה המחוזית תוכנית מפורטת לשינוי תב"ע. בדיון שהתקיים בוועדה המחוזית ביום 27.07.08, התכנית נדחתה והומלץ לוועדה המקומית להתחיל הליך הכנת תוכנית כוללת שמטרתה להתאים את תוכנית המתאר של הכפר חוסנייה למצב הקיים בשטח. מאז מתן החלטה זו לא הוגשה כל תוכנית כוללת על ידי הוועדה המקומית משגב ולכן הנאשם ממתין, מסיבות שאינן תלויות בו, על מנת להמשיך בהליך הכשרת הבנייה.

ב"כ הנאשם הציג בפני בית המשפט מסמכים רבים לתמיכה בטענותיו, בין היתר, מכתב מטעם המהנדס המאשר את טענות הנאשם, והעתק מההחלטה שנתנה על ידי הוועדה המחוזית ביום 27.07.08, בה היא ממליצה לוועדה המקומית להתחיל הליך הכנת תוכנית כוללת.

ב"כ הנאשם טען עוד כי יש להתחשב במצבו הכלכלי והרפואי של הנאשם אשר הינו נשוי, אב לילדה בת שנתיים, המשתכר כ- 5000 ₪ בחודש, ואשתו אינה עובדת. ב"כ הנאשם צירף מסמך רפואי המעיד על כך שהנאשם סובל מאסטמה כרונית ומטופל בשל כך, וצירף מסמכים המעידים על כך שהנאשם כבר שילם סכומי עתק: סך של 12,000 ₪ עבור היטל ביוב, 6,000 ₪ (מתוך 18,045 ש"ח) עבור כפל האגרה שהוטלה עליו, קנס בסך 40,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט מהנדס. לטענתו, יש לראות בכך את רצונו של הנאשם לכבד את החלטות בית המשפט.

פסיקה שהוצגה על ידי ב"כ הצדדים:

ב"כ המאשימה הפנתה בעיקר לפסיקת בית המשפט העליון על פיה יש להחמיר עם עברייני בניה ( ראה: רע"פ 10789/06 - פתחי זידאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה תק-על 2007(1), 275 עמ' 276 ; רע"פ 4534/09 ‏ג'רייס ג'רוס נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה צפון ; רע"פ 500/07 יחיא מוחמד נסאר נ. מדינת ישראל.).

בענין חומרת הענישה, ב"כ המאשימה הפנתה גם לע"פ (חיפה) 1080/06 - זידאן פתחי נ' ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה תק-מח 2006(4), 6992 ,עמ' 6993, אומר כבוד השופט שפירא:

"בית המשפט העליון הבהיר בשורה ארוכה של גזרי דין כי יש להחמיר בענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה ובמיוחד כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו שיפוטי. אי קיום צו שיפוטי אינו מהווה רק עבירה על חוק התכנון והבניה, אלא פגיעה בכל מוסד שלטון החוק. בתי המשפט הבהירו לא אחת כי העונש הראוי לעבירות מסוג זה הוא עונש של מאסר לריצוי בפועל, ולא בדרך של עבודות שרות, מאחר ורק ענישה מסוג זה יש בה את ההיבט ההרתעתי ההולם".

לעניין העונש, ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לסדרת פסקי דין של בתי משפט שלום ובתי משפט לעניינים מקומיים ברחבי הארץ שבהם הסתפקו בתי המשפט, בהתחשב בנסיבות מיוחדות, בהטלת קנס או קנס ומאסר על תנאי בלבד, ללא הטלת מאסר בפועל. (ראה: תו"ב (חדרה) 14731-01-09 ועדה מקומית לתכנון ובניה נ. ראובן ; תו"ב 15414-07-09 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ. עגמי ; חע"מ 4888-08 עיריית נתניה נ. סאסי ; תו"ב 3378-06-09 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ. שמא) וכן לע"פ (חיפה) 12345-12-08 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' אניס גורבאן ואח'. כבוד השופט שפירא אומר:

"הענישה חייבת להיות כזו שתרתיע. לכן גם המדיניות היא לגזור עונשי מאסר בפועל ובמקרים חריגים בהם נמנע ביהמ"ש מגזירת מאסר, העונש הכספי צריך להיות משמעותי ומרתיע וזאת מאחר ועבירות בניה הן עבירות כלכליות ויש לגזור קנסות שיהפכו את העבירה לבלתי כדאית".

דיון:

אי קיום צו הריסה שיפוטי עפ"י חוקי התכנון והבנייה מהווה עבירה חמורה החותרת תחת אושיות שלטון החוק.

בתי המשפט לערכותיהם השונות חזרו וקבעו לא אחת, כי בעבירות על חוקי התכנון והבניה מן הראוי כי יוטל על נאשמים מאסר בפועל. נקבע כי רק ענישה מחמירה יהיה בה כדי להרתיע נאשמים מלבצע עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה, תופעה אשר הפכה לחזון נפרץ ואף הוגדרה כ"מכת מדינה". ברע"פ 1190/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון מפי כב' הנשיאה ד. בייניש כדלקמן:

"בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטים בתחום התכנון והבניה מן הראוי ככלל להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להאבק בעבירות של בניה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ'מכת מדינה', והן נוכח הפגיעה החמורה בשילטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צוים שיפוטיים (ראה לדוגמא ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (1) 533, 535-536; רע"פ 4203/03 בויראת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".