ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נ' אבו זלאם

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:" חוק התכנון והבניה").

מדובר באי קיומו של צו שניתן ביום 31.5.01 בת.פ. 2835/01 של בימ"ש השלום קריות, אשר ציווה על הנאשם להרוס תוך 11 חודש קומת מגורים בקומה א' ותוספת בקומת קרקע, שנבנו על ידי הנאשם ללא היתר בניה, אלא אם כן יקבל עד למועד הנ"ל היתר בניה כחוק (להלן: "צו ההריסה").

מאז המועד שנקבע בגזה"ד לביצוע צו ההריסה חלפו קרוב ל- 10 שנים. למרות זאת צו ההריסה לא בוצע והיתר בניה לא ניתן.

אין חולקין שמדובר בעבירה חמורה של אי קיום צו שניתן ע"י בית משפט. כבר בשנות ה- 80 של המאה הקודמת הביע בית המשפט העליון את דעתו כי מן הראוי שהעונש בסוג זה של עבירות יכלול גם עונש של מאסר בפועל. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דב לוין המנוח, שאמר ברע"פ 23/83, בנימין פור נ. מדינת ישראל (פורסם בפד"י כרך לח', חלק ראשון, עמ' 533), כי

"מדיניות הענישה אשר נקבעה ע"י בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים את צווי בית המשפט בנושא הבנייה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד שכל עונש אחר אין בו כוח ההרתעה הדרוש" (שם, בעמ' 536, מול האות א').

מה שמוסיף לחומרה במקרה שבפניי הוא העובדה שהנאשם עמד כבר לדין בעבר בגין אי קיום צו ההריסה נשוא התיק שבפניי, מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו הוארך ולמרות זאת המשיך הנאשם שלא לקיים את הצו. למרות כל אלה, ביקש ב"כ המאשימה להסתפק בהטלת מאסר על תנאי קנס וחתימה על התחייבות ובלית ברירה, מאחר ותלוי ועומד נגד הנאשם עונש של מאסר אל תנאי חב הפעלה, ביקש להפעיל את המאסר אל תנאי והגדיל לעשות כאשר הסכים שהמאסר ירוצה בעבודות שירות.

בעבר מתחתי ביקורת על כך שהתובעים המייצגים את ועדות הבנייה בבימ"ש זה נמנעים מלבקש הטלת מאסר בפועל בתיקי בניה בכלל ובתיקי הפרת צווים בפרט, שכן אני בדעה שרק ענישה הכוללת הטלת מאסר בפועל על "עברייני בנייה" עשויה לתרום למיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית הנפוצה במדינתנו בכלל ובאזורנו בפרט. לא המצאתי את הגלגל בעניין זה, שכן כבר לפני ארבעה עשורים הובעה דעה זו בשורה של פסקי דין שניתנו ע"י ביהמ"ש העליון. כך, למשל, בע"פ 305/78, (לא פורסם, צוטט בע.פ. 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסה, שפורסם בפד"י כרך לו' חלק ראשון, עמ' 723) נאמר מפי כבוד השופט מר מ. שמגר (כתוארו אז), כי:

"האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק (חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 – מ.א), מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה, לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר" (שם, בעמ' 724 – 725).

כפי שציינתי לא פעם בעבר, אינני יכול להשתחרר מההרגשה שכל מה שמעניין את ועדות התכנון והבניה הוא לא מניעת הבניה הבלתי חוקית, אלא העשרת קופתן מהקנסות הכבדים המוטלים בתיקי הבנייה. זה ההסבר היחיד המתקבל על הדעת להימנעות באי כח ועדות התכנון והבניה מלבקש הטלת מאסר בפועל על עברייני הבנייה וגם כאשר כבר אין מנוס ומוכרחים לבקש הפעלת מאסר על תנאי, מסכימים שירוצה בעבודות שירות, שמא חס וחלילה ייכנס הנאשם לכלא ואז יתקשה לשלם את הקנס שיוטל עליו.

אני ער למצוקה הקיימת בישובים מסויימים, בהם לא ניתן לקבל היתר בנייה בשל העדר תוכנית מתאר ו/או בשל סיבות אחרות. יתכן שמצוקה זו מצדיקה מדיניות של אי הגשת כתבי אישום נגד עברייני הבנייה באותם ישובים, אולם משמוגשים כתבי אישום, יש לנקוט במדיניות ענישה שיהיה בה כדי להרתיע מלבצע עבירות בניה.

כאמור, תלוי ועומד נגד הנאשם עונש מאסר אל תנאי חב הפעלה. מאחר שב"כ המאשימה נתן את הסכמתו שהמאסר על תנאי יופעל לריצוי בעבודות שירות, אני מורה על קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות ודוחה להמשך ליום 29.5.12, שעה 13:00.

כדי למנוע תקלות בזימונו של הנאשם לראיון אצל הממונה על עבודות שירות, אני מורה לסניגור ליצור קשר במהלך השבוע הקרוב עם משרד הממונה על עבודות שירות, כדי לתאם מועד לזימונו של הנאשם לראיון.

הובהר לנאשם ולסניגור כי אם לא תהיה חוות דעת לישיבה הבאה, בשל העובדה שהנאשם לא התייצב לראיון, אם בשל העובדה שהסניגור לא טרח לתאם מועד לראיון ואם בשל העובדה שהנאשם זומן לראיון ולא התייצב, לא תהיינה דחיות נוספות ואקבע שהנאשם ירצה את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

ניתנה והודעה היום כ"ט טבת תשע"ב, 24/01/2012 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

לתשומת לב הממונה על עבודות שירות: מס' הפלאפון של הנאשם – 0524514267

מס' הפקס של הסניגור – 04-9565112

תקוה