ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי כפר תבור נ' נסאר

החלטה

פתח דבר

בפניי בקשה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה. לאחר עיון בבקשת המבקש, וכן בתגובת המשיבה שצורפה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הארכת מועד לביצוע הצו לפי סעיף 207 לחוק

המסגרת הנורמטיבית

הבסיס המשפטי להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (הניתן מכוח סעיף 205 לחוק ), הינו סעיף 207 לחוק הקובע כי:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע אם ראה טעם לעשות כן".

צווי הריסה והתאמה, הניתנים בגזרי דין מכוח סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, תכליתם הנה תכנונית בעיקרה, ולא עונשית. הם נועדו להסיר את המפגע שהסבה בנייה למרקם התכנוני, בין על ידי הריסה ובין באמצעות התאמת הבנייה לתוכנית המתאר ולהיתר הבניה, ושלא לאפשר לנאשם להשתמש בפרי עוונו וליהנות ממנו (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445, 446). צווים אלו נועדו להגשים את מטרותיהם ויעדיהם של דיני התכנון והבניה, והם מהווים אמצעי בעל חשיבות מכרעת באכיפת החוק (בג"ץ 28/50 מינצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיר ת"א פ"ד ד' 492, 495 ; ע"פ 365/67 מדינת ישראל נ' קוברסקי פ"ד כא(2) 780; וע"פ 874/78 סוואעד נ' מדינת ישראל פ"ד לה(1) 678).

הלכה היא כי, על מבקש הארכה לביצוע צו הפסקת שימוש בהתאם לסעיף 207 הנ"ל, להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחייתה של הבקשה (ראו ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ורע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).

כך נפסק בע"פ 6720/06 ישראל דהרי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו):

"מה ניתן להסיק מכך? אך ורק - והדברים נאמרים בכל הצער שבדבר - שכיבוד החלטתו של בית המשפט לא עמד לנגד עיניהם של המערערים, אשר מודיעים עתה כי אם יתקבל עיכוב הביצוע לא ייעשו עוד התקשרויות. אין כל אינדיקציה למועד אמיתי של סיום ההליכים בועדה המחוזית, אך בכל מקרה, אין מקום כי חוטא רב שנים יהא נשכר, והדברים נאמרים בכל האהדה האישית למערער 1 שהוא נכה צה"ל קשה, אך באהדה גדולה יותר לחוק ולאי רמיסתו, לאחר תשע שנות הפעלה לא חוקית בחטא קדמון של בניה ללא היתר על קרקע חקלאית, תופעה שהיא בחינת מכת מדינה. אין לדעת אם ומתי יבוא השינוי שמייחלים לו המערערים בתב"ע".  

עוד נאמר ברע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה, (פורסם בנבו):

"בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך".

ומן הכלל אל הפרט

בענייננו אין חולק כי, אין למבנה נשוא האישום היתר בניה.

בבקשתו חזר המבקש וצירף בפניי, אותם מסמכים אשר צירף בבקשתו הקודמת להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, מסמך בדבר תשלום האגרה למנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") וכן מסמך מתאריך 08.01.12 של המנהל, כאשר אין במסמכים אלו, וכן בנסח הרישום (נספח ג' לבקשה), כדי להצביע על צפי לקבלת ההיתר הסופי.

זאת ועוד, אין בתצהיר המהנדס כפי שהגיש אותו המבקש, כדי להצביע על הליכי רישוי מתקדמים בפני ועדות התכנון ו/או כדי להצביע על אופק תכנוני המצדיק היעתרות לבקשה. עסקינן בתצהיר כללי, לא מפורט, אשר מפנה לעובדות שצוינו בבקשה עצמה, עובדות שכאמור, אין בהם כדי ללמוד על הזמן הדרוש לקבלת ההיתר.

בנסיבות שבפניי, אין לומר כי קבלת ההיתר נראה בטווח הקרוב, כאשר אף בסעיף 11 לבקשה, מבוקשת "ארכה ריאלית של 12 חודשים", דבר שיש בו כדי להצביע על כך שהליך קבלת ההיתר, עשוי לארוך מספר חודשים לא מבוטל.

לא למותר לציין כי טענתו של המבקש, לפיה נשארה חתימה פורמלית של המנהל בלבד, לצורך הוצאת ההיתר הסופי, נטענה בעלמא, ולא ברור מהם התנאים נוספים, אותם ביקש המנהל לצורך סלילת הדרך לקבלת ההיתר, והזמן הדרוש לכך.

זאת ועוד, בניגוד לנטען על ידי המבקש בבקשתו, לא צורף לבקשה כל מסמך ממהנדס המועצה. דא עקא, גם אם יצורף מסמך זה, הרי אין בו כדי להועיל למבקש בבקשתו, ככל והמבקש מצטט בסעיף 7 לבקשה, מאותו מכתב של המהנדס, כי "לתוכניות נשוא הבקשה יצטרכו כמה חודשים עד שתאושר ותועבר למנהל מקרקעי ישראל שהינו התנאי להכשרת בניית הנאשם". במצב דברים זה, עולה כי אישור הבקשה ומתן ההיתר, אינו בטווח הקרוב הנראה לעין, המצדיק דחיית מועד ביצוע הצו.