ועדה מקומית לתכנון ובניה בני שמעון נ' נחמיה ואח'

החלטה

רקע עובדתי:

בפניי בקשה שהגיש המבקש, למתן ארכה נוספת, רביעית במספר, של מועד ביצוע צו ההריסה שניתן במסגרת גזר הדין, מיום 25.5.11 בו נקבע, בין היתר, כי צו הפסקת השימוש ביחס למבנה נשוא כתב האישום ייכנס לתוקפו ביום 1.9.11 (להלן: "צו הפסקת השימוש") וכי צו ההריסה ביחס לאותו מבנה ייכנס לתוקף ביום 25.5.12 (להלן: "צו ההריסה").

הימים חלפו, אך היתר למבנה לא ניתן, וביום 29.4.12 הגיש המבקש "בקשה לדחיית מועד צו הריסה". עיקר טענות המבקש סבו אחר מאמצים שביצע, בניסיון להסדיר את ההיבטים התכנוניים הנוגעים למבנה, בפרט בהתייחס לתביעה שהגיש כנגד ועד המושב ושכניו, המהווה, ככל שניתן להבין, חוליה ראשונה בשרשרת המתחייבת מבחינה תכנונית.

בתגובת המשיבה לבקשה, נטען כי המבקש לא עמד בהוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 [להלן: "התקנות"], נוכח אי הגשת הבקשה במועד, ובשים לב לכך שלא צורפה תגובת המשיבה כמתחייב. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי לא הוכח קיומו של אופק תכנוני נגלה לעין, שכן, לא מבורר אימתי יסתיימו הליכי הבוררות בתביעה הנזכרת שהוגשה כנגד ועד המושב.

בהחלטת ביהמ"ש, מיום 28.5.12, נקבע כי חרף אי העמידה בהוראות התקנות, לגופו של עניין, ניכר כי המניעה להכשרת המבנים אינה נעוצה במבקש עצמו, כי אם במגבלות התכנוניות אשר במושב, וכי המבקש מצוי בעיצומו של הליך אשר מטרתו הכשרת הבנייה. בנסיבות אלה, כך נקבע, כל עוד קיימת אפשרות להכשרת הבנייה, אין להורות על הריסת המבנה, בהיותה פעולה בלתי הפיכה. ביהמ"ש הוסיף כי מאחר שצו הפסקת השימוש, אליו מציית המבקש, נכנס לתוקפו זה מכבר, יש באי מתן צו ההריסה, משום איזון ראוי בנסיבות העניין. על כן, ביהמ"ש נעתר לבקשה והעניק ארכה לצורך ביצוע צו ההריסה עד ליום 25.10.12.

ביום 17.10.12 הגיש המבקש בקשה שנייה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, ובפיו טענה כי מאמציו במישור התכנוני, אשר פורטו בבקשה קודמת, טרם נשאו פרי, שכן, הליך הבוררות מול ועד המושב, טרם בא אל קיצו. עוד ציין המבקש כי הוא פועל לעריכת בקשה למתן היתר בנייה, והגשתה לגורמי הרישוי הרלוונטיים.

אף הפעם עמדה המשיבה על סירובה לצרף הסכמתה לבקשה, מאותם נימוקים אשר שימשו יסוד להתנגדותה הקודמת.

בהחלטת ביהמ"ש, מיום 7.11.12, שב ביהמ"ש ועמד על כך שניכר כי המבקש ממשיך במאמציו להכשיר את הבנייה, וכי השיהוי במיצוי ההליך התכנוני, אינו רובץ לפתחו, שכן, הלה "נקלע למצב בו נגרר הוא להליכים שונים, בלא שהדבר תלוי בו, ובלא שהתארכותם תלויה בו" (עמ' 3 להחלטה). לפיכך, ובהינתן העובדה כי ביצוע צו הריסה, שעה שמתקיים הליך תכנוני, עלול להוות צעד בלתי הפיך ובלתי מדתי, ובשים לב לכך שהמבקש המשיך לציית לצו הפסקת השימוש, נקבע כי ראוי ליתן בידיו ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.13, על מנת לבחון האם בינתיים פועל המבקש להסדרת עניינו.

ביום 11.6.13 הגיש המבקש בקשתו בשלישית, שם שטח טענות דומות לאלו שנפרסו בפני בית המשפט בבקשות קודמות, ובתמצית, הבהיר כי הצדדים עדיין ממתינים להחלטת הבורר, אשר תוצאותיו - כך יש להבין - יקבעו במידה רבה את גורל ההליכים התכנוניים.

וכמו המבקש, אף המשיבה שבה והעלתה טענותיה הקודמות, תוך שהיא מחדדת הפעם, כי היא עצמה מתנגדת להליך התכנוני אשר בדעת המבקש לרקום ביחס למקרקעין, ומתוך שכך, אין תוחלת בהמתנה חסרת פשר להחלטת הבורר, שכן, לא יהא בה כדי לשנות מהעדר האופק התכנוני הנשקף למבנה נשוא כתב האישום.

בהחלטת ביהמ"ש, מיום 24.6.13, נקבע כי הרציונל שעמד בבסיס ההחלטות השיפוטיות הקודמות, בעינו עומד. המבקש ממשיך לציית לצו הפסקת השימוש, ועל כן, אינו מפיק הנאה כלשהי מהבניה האסורה. הלכך, האיזון הנכון הינו בדמות הותרת צו השימוש על כנו, תוך מתן אפשרות קצובה למבקש להשלים הליך הבירור התכנוני. בנסיבות אלה, הורה ביהמ"ש על הארכת מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.1.14.

והנה הגענו הלום. ביום 1.12.13 הגיש המבקש בקשה רביעית לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה. נימוקיו בבקשה נותרו כשהיו, תוך שהוא מעדכן כי הליך הבוררות מצוי בעיצומם של דיוני ההוכחות, "כלומר לקראת סופו" (ס' 13 לבקשה).

המשיבה לא שינתה חזית יריעת טיעוניה, והוסיפה להתנגד בשל העדר האופק התכנוני הנשקף, כך לדבריה, ביחס למבנה נשוא כתב האישום. לדבריה, אין בהליך הבוררות כדי לקרב את הקץ הנגלה למתן היתר בניה מתאים ביחס למבנה, בין היתר, מאחר שהיא עצמה מתנגדת להליך התכנוני המוצע על ידי המבקש להסדרת המבנה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 קובע:

"מועד לביצוע הצו [תיקון: תשנ"ה] 18

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

לעניין אופן הגשת בקשות לקבלת ארכה, משמיעה לנו תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 [להלן: "התקנות"], כזאת:

"(א) בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.