ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ' דבאח

החלטה

1.בפני בקשת סנגורו של הנאשם להכריז כי הכרעת דין וגזר דין אשר ניתנו ע"י כב' השופט פארס פלאח בת.פ. 5681/95 מיום 10/1/99 בטלים מעיקרם מחמת שאינם חתומים, ולחילופין לזכותו בתיק זה.

2.ביום 30/10/11 הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בעניין משפטי זה שלאחר קבלתם אתן החלטתי בעניין.

3.בסיכומי הסנגור טען הוא כי יש להורות על ביטול הכרעת הדין וגזה"ד של כב' השופט פלאח וזאת ע"פ הפסיקה והספרות (יעקב קדמי) שפירשה משמעות העדר חתימת השופט הנדרשת ע"פ ס' 193 לחוק סדר הדין הפלילי. יש לציין שבעמ' 1497 לספרו של השו' קדמי שצורף צילומו לסיכומי הסנגור מצוין כי –

"..."נשתכח" מחמת טעות והיסח הדעת, רישום הכרעת הדין, ובית המשפט פנה מיד לגזר הדין, - ערכאת הערעור לא תתערב ותבטל את פסק דין, אלא אם נגרם בשל כך עיוות דין לנאשם (ונראה כי כך יהיה הדין גם אם בית המשפט, מחמת תקלה, לא חתם על הכרעת דין שנרשמה)..." –

דבר הסותר את בקשת הנאשם.

4.בסיכומיה של המאשימה טענה היא כי יש להותיר הכרעת הדין וגזה"ד של כב' השופט פלאח על מכונם וזאת מחמת שאלו ניתנו במעמד הנאשם וסנגורו לאחר שהנאשם הודה באישומים שיוחסו לו; הנאשם וסנגורו לא העלו במעמד קבלתם הכרעת הדין וגזה"ד דבר באשר להעדר תחימתו של כב' השופט פלאח. בשתיקתם זו יש לראות כהסכמה לתוקפם ולמעמדם של הכרעת הדין וגזה"ד;

מאחר שהנאשם וסנגורו נכחו במעמד הקראת הכרת הדין וגזה"ד וקיבלו העתק הימנם במעמד הדיון אך לא אמרו דבר באשר להעדר חתימת כב' השופט, מנועים הם מלהעלות בשלב מאוחר זה טענה זו, ובשתיקתם אפשרו הסטיה הפרוצדוראלית בעניין חובת החתימה על הכרעת דין וגז"ד. כמו כן הביאה המאשימה מספר פסקי דין בהם נפסק כי העדר חתימה על הכרעת דין וגז"ד מחמת תקלה אינה אלא פגם טכני, שאינו יורד לשורשו של עניין ואין בו כדי להביא לבטלות ההחלטה שלא נחתמה.

הכרעה:

קביעה לפיה העדר חתימה של השופט על גזה"ד מביאה באופן חד משמעי לביטולו של גזה"ד – אינה נכונה, כל שכן בנסיבותיו של תיק זה.

יובהר, כי ב"כ הנוכחי של הנאשם, כמו גם הנאשם, נכחו בדיון במסגרתו ניתן גזה"ד הכולל רכיבי ענישה שונים לרבות צו הריסה, אשר בגין אי קיומו עומד הנאשם לדין בפני.

אשר על כן אין מקום ואיני מוצאת לקבוע כי גזה"ד בטל מעיקרא, על כל רכיביו השונים לרבות צו ההריסה.

יתירה מכך - יש בבקשתו של הנאשם לראות את גזה"ד כבטל משום בקשה אשר יש בצידה רכיב ברור של חוסר תום לב, כי הנאשם נכח עם ב"כ הנוכחי במהלך הקראת והשמעת גזה"ד שניתן לפני למעלה מעשור, ועד כה לא פעל הנאשם במהלך תקופה זו בשום דרך משפטית לביטול גזה"ד אלא רק היום, כפי הנראה, כדי להתנער מחיובו להרוס הבניה.

בשולי הדברים יצויין כי היום ע"פ ההלכה הפסוקה נוהגת תורת "הבטלות היחסית", לפיה אין מקום לקבוע בנסיבות כגון בנסיבות מקרה זה כי מדובר בגז"ד הבטל מעיקרא אם יש מקום לאזן בין מכלול השיקולים כפי שנעשה כאמור לעיל, ורק לאחר מכן להגיע למסקנה האם עסקינן בגז"ד בטל אם לאו (וראה לעניין הבטלות היחסית למשל ע"פ 10189/02 פלוני נ' מ"י, פ"ד ס(2) 559) –

"...דוקטרינת הבטלות היחסית, כפי שפותחה בפסיקתו של בית משפט זה, מבוססת על הבחנה בין עצם ההפרה של הכללים המורים לרשות המינהלית כיצד לפעול לבין תוצאות הפרתם של כללים אלה והסעדים שיינתנו נגד הרשות בשל הפרת הכללים [...] נראה, איפוא, שבנסיבות מסוימות ניתן יהיה להפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית אף בגדרו של הליך פלילי...".

ברי כי בנסיבות תיק זה האיזון בין השיקולים (מחד - סופיות ויציבות ההליך המשפטי, החומרה שבעבירות תכנון ובניה כפי שאלו נתפסות בראי פסיקת בתי המשפט, ומאידך תקינות ההליך הפרוצדוראלי שבמתן הכרעת דין וגז"ד) - מצדיק הותרת גזה"ד על כנו, למצער את הותרת צו ההריסה, ומכאן – שאין כל מקום לזכות הנאשם בתיק שבפני, בשלב הראשוני ההתחלתי, של המשפט.

אני מקבלת טענות ב"כ המאשימה אשר עומדות איתן ומבוססות על הפסיקה המתאימה.

בית המשפט יזקק לבקשת ההוצאות בסיום ההליך.

אני קובעת המועד להמשך הדיון ולסיומו ל – 6/5/12 שעה 10:30.

ביהמ"ש מזהיר את הנאשם עלפי סעיף 130 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, כי בסמכות בית המשפט לדון בעניינו בהעדרו וניתן להטיל עונשי קנסות וכן עונשי מאסר במקום קנסות, במסגרת גזר הדין.