ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ ואח'

החלטה

פתח דבר

בפני הונחה בקשה להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המבקשים מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") ומכוח הטענה המקדמית של "הגנה מן הצדק" בהתאם להוראת סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי.

כתב האישום מייחס למבקשים שימושים חורגים ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 13945 חלקות 11,12,13,14,22,51,57,58,59,62,63,66,67,48,49,50,68-70 (להלן: "המקרקעין") בנסיבות המפורטות בכתב האישום.

להלן העבירות המיוחסות למבקשים:

ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטייה מהיתר ותוכנית, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה.

שימוש במקרקעין "שימוש חורג", עבירה לפי סעיפים 204(א) לחוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות התכנון והבניה").

שימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה בצירוף הוראות סעיף 204(ג) לחוק התכנון והבניה.

טענות הצדדים

עיקר טענות המבקש:

לטענת סנגורם של המבקשים, יש מקום לבטל את כתב האישום נגדם על בסיס הטענה של "הגנה מן הצדק" וזאת על שום התנהלות המאשימה בעניינם של המבקשים.

לטענת ב"כ המבקשים, בסיס כתב האישום הינו בטענה כי תחנת הדלק נשוא כתב האישום אינה ניצבת על כביש 90, כי אם על שטח חקלאי המפריד בין תחנת הדלק לכביש 90 (להלן: "הטריז"), עליו הציבו הנאשמים בין היתר את שלט התחנה, ואולם בפועל לא נקבע כי שטח חקלאי זה אכן קיים.

כמו כן, המבקשים הסתמכו על מצגי המאשימה, עובר לבניית תחנת הדלק, ורק לאחר בנייתה הקפיאה המאשימה כל טיפול במגרש הנאשמים בשל קיומן של תוכניות סותרות באותו טריז, אשר צדדי ג' טענו לזכויות בו, בין היתר נמנעה המאשימה להנפיק למבקשים טופס 4 והיתר בניה לחלק מעבודות הפיתוח, על אף שעד לאותן טענות שהעלו צדדי ג' לגבי הזכויות באותו טריז, הנפיקה המאשימה היתר בניה למבקשים ובהתאם לכך נבנתה תחנת הדלק.

טענות המשיבה בתמצית:

לטענות המשיבה, המבקשים בנו בסטייה מהיתר ביודעין, והציבו שילוט ללא קבלת טופס 4 (טופס אכלוס) מתוך רצון להפיק רווח כספי ולפיכך אין המבקשים עבריינים בעל כורחם, כי אם מנסים הם להכשיר את עבודות הפיתוח אותן ביצעו שלא כדין ותוך סטייה מההיתר, בדיעבד.

עובדה היא, כי היתר הבניה אשר הסדיר את עבודות הפיתוח שנעשו מסביב לתחנת הדלק, הוצא ביום 20.06.07 וכבר ביום 2.07.07 ניתן טופס 4 לתחנת הדלק, היינו לאחר שהוסדרה חריגת הבניה בהיתר- הוסרה המניעה לתת טופס 4 למבקשים.

לפיכך, אין כל רלוונטיות לטענות המבקשים בכל הנוגע לתוכניות הסותרות, בהליך זה, שכן מיוחסת למבקשים עבירה של בנייה ללא היתר וסטייה מהיתר, כך שטענת ההגנה מן הצדק לא תוכל לעמוד להם, באשר עיכובים בהליך התכנוני, אינם יכולים להכשיר עשיית דין עצמי, ואילו סברו המבקשים כי נפגעו מהחלטת המשיבה, עמדה בפניהם הזכות להגיש ערר לועדת הערר המחוזית שהיא דרך המלך לתקיפת החלטת רשות מנהלית ולא ע"י העלאת הטענה במסגרת משפטם של המשיבים כחלק מהגנתם.

הוסיפה המשיבה וטענה, כי ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני שביהמ"ש נזקק לו במקרים קיצוניים וחריגים ביותר, ואילו במקרה דנן לא הוכח ולו פגם כלשהו בהתנהלות המאשימה ובודאי שלא פגם העולה כדי "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות".

לגופו של עניין, ביולי 2002 ניתן למבקשת 2 היתר בניה להקמת תחנת דלק, אשר אחד מתנאיו הנו השלמת פיתוח ועבודות עפר כתנאי לאישור אכלוס. במרץ 2005 ביקרה מפקחת הועדה המקומית ומצאה כי המגרש פותח בסטייה מתנאי ההיתר ומחוץ לגבולות המגרש, חרף העובדה שהיתר שינויים לא ניתן לגבי השלט, אשר עד היום נעדר כל היתר להצבתו בשטח.