ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה נ' שרים ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

האישום

1.על פי כתב האישום בעובדותיו הודו, עסקינן במקרקעין הידועים גם כחלקה 50 בגוש 20413 אשר באום אל פחם (להלן: "המקרקעין").

נאשם 1 הינו מנהל ומבעלי נאשמת 2 וכן מבעלי המקרקעין במועדים הרלוונטיים לכתב האישום.

נאשמת 2 היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, במסחר ושיווק.

בחזית מבנה קיים על המקרקעין המשמש כמרכז מסחרי, בנו הנאשמים יציקת בטון בשטח של כ-130 מ"ר ללא היתר המשמשת שטח מעבר ופריקה ("רמפה") למבנה המסחרי הקיים, לרבות מדרגות ומעקה מברזל (להלן: "המבנה").

ביום 21.1.07 ניתן כנגד הנאשמים, ע"י בית המשפט השלום בחדרה, במסגרת תיק ב"ש

1002/07 צו הפסקת עבודות ומניעת פעולות במקרקעין לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") בכל הקשור למבנה (להלן: "צו ההפסקה השיפוטי").

ביום 14.4.08, במסגרת ת"פ 1395/07 בבית המשפט השלום בחדרה הורשעו הנאשמים בהפרת צו ההפסקה השיפוטי ובביצוע עבודות בניית המבנה ושימוש במבנה ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר ומתוכנית (להלן: "התיק המקורי").

בגזר דינו, בתיק המקורי, הורה בית המשפט לנאשמים להרוס את המבנה וזאת תוך 12 חודשים ממועד גזר הדין, דהיינו עד ליום 13.4.09.

ביום 19.5.09 ביקר מפקח מטעם המאשימה במקרקעין וגילה כי הנאשמים לא הרסו את המבנה אותו נצטוו להרוס בגזר הדין בתיק המקורי והם מוסיפים לעשות שימוש מבנה ללא היתר כדין.

2.לאור האמור לעיל הורשעו הנאשמים בעבירה של אי קיום צו שיפוטי בניגוד לסעיף 210 לחוק.

ההליך

3.הודאתם של הנאשמים ניתנה עוד ביום 7.10.10 מפי בא-כוחם לאחר שנדחתה בקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה.

ב"כ הנאשמים טען, באותו מועד, כי יש סיכוי של ממש לקבלת היתר בנייה לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובניה החליטה להמליץ בפני הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית. משכך, נדחו הטיעונים לעונש ליום 25.11.10.

טיעוני הצדדים ודברי הנאשם

4.בטיעוניה לעונש הגישה המאשימה את תמונות המבנה, את פרוטוקול הדיון בתיק המקורי ופרוטוקול דיון נוסף שדן בעניינם של הנאשמים.

המאשימה ציינה, כי עסקינן במבנה קיים של עסק מסחרי והמבנה מושא הדיון משרת את העסק המסחרי, כל זאת לצורך הפקת רווחים כלכליים. לטענתה, כל יום שחלף ממועד כניסת צו ההריסה לתוקף אפשר לנאשמים ליהנות מפירות העבירה ומשכך יש להטיל על הנאשמים עונש כבד אשר יהיה בו כדי להעביר מסר חד וברור כי עבירה על דיני התכנון והבנייה והתעלמות מצווים שיפוטיים אינה משתלמת.

המאשימה הפנתה אל פסיקת בית המשפט העליון הדנה בסוגיה והתייחסה אף לגזר הדין שניתן בתיק המקורי. הוברר, כי נחתמה התחייבות ע"י נאשם 1 להימנע מביצוע עבירות נוספות אולם טופס ההתחייבות לא הוגש לעיון בית המשפט.