פסק דין
נתוני רקע ועובדות
1. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת), ילידת 1946, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאריך 29.1.08 כאשר נפלה במדרגות באולמי קאלה (להלן:"האולם") אשר בבעלות נתבעת מס' 1 (להלן:"קאלה"). מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") היא המבטחת של קאלה. תובעת מס' 2, שירותי בריאות כללית (להלן: "קופת החולים" או "קופ"ח") הצטרפה לתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 2 של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי-גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") זאת מכוון שלטענתה אחריותה של קאלה לנזקים שנגרמו לתובעת מקימה לה זכות להיפרע מקאלה וממנורה בגין השירותים הרפואיים שניתנו לתובעת בעקבות התאונה במימונה ו/או על ידה.
2. הנתבעות בתיק זה כפרו באחריותם לקרות התאונה, כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.
טענות התובעת
3. לטענתה, גרסתה אשר חזרה בעדותם של שישה עדים נוספים, אמינה וחד משמעית. גרסה זו לא נסתרה ע"י עדים מטעם הנתבעות שכן הן לא טרחו להביא עד כל שהוא שנכח באירוע ואשר נתן גרסה שונה להתרחשות התאונה. לטענת התובעת היא הלכה באולם במפלס העליון (אשר בנוי מדק) כאשר לפתע הוחשכה התאורה שכן באותו הרגע חתן הבר מצווה עשה דרכו בתאורת זיקוקים לכיוון רחבת הריקודים. לאור החשכה ולאור העובדה שלא הותקן מעקה או שלט הזהרה במדרגות ולאור העובדה שגוון המדרגות היה כהה וזהה לגוון הדק (הרצפה), לא ניתן היה להבחין במדרגות בתנאי החשכה ששררו אותה שעה במקום, במיוחד כאשר פסי התאורה בקצה המדרגות, אשר הנתבעות מדגישות את קיומם, כלל לא ניתנים לראיה מלמעלה. התובעת שלא הבחינה כאמור במדרגות נפלה, הוטחה בחוזקה על הרצפה ונגרמו לה חבלות ושברים (להלן: "התאונה" או "האירוע").
לטענת הכל הפרמטרים הללו יחדיו ולחוד מהווים בסיס ראייתי מובהק לרשלנות חמורה של קאלה. לטענתה אין לתת משקל לחוות הדעת מטעם מומחה הנתבעות שכן הוא כלל לא בדק האם התאורה באולם עובדת, כיצד היא פועלת והאם היא עומדת בדרישות בתנאי לילה. המומחה ביקר במקום בשעות היום ואף לא בדק כלל את המדרגות נשוא התביעה. המומחה מטעם הנתבעות אף הודה כי הוא לא צפה בקלטת הווידאו האירוע שהוגשה לבית המשפט. בעדותו המומחה עמד על דעתו כי אין חובה להתקין מעקה במקום הגם שלא מדד את גובה ההפרש בין המפלסים. בניגוד מוחלט לטענת המומחה מטעם הנתבעות, התובעת מפנה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל 1970 ולתיקון לתקנות משנת 2008 (להלן: "תקנות התכנון והבנייה), אשר קובעים כי בכל מהלך מדרגות המכיל 3 מדרגות או יותר, יותקן בית אחיזה משני צדי המדרגות. הוראות התקנה (3.2.2.15 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה) לאחר התיקון בשנת 2008, ברורות וחד משמעיות ומאחר והאמור בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות מסתמך על הוראות התקנה לפני התיקון, אין לתת לה משקל. לא רק זאת, קאלה לא קיימה גם את הוראות תקנה 3.2.2.17 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה וכן את חלק ג' אשר מתייחס להגנה מפני נפילה.
לפיכך טענה התובעת כי קאלה התרשלה ועל כן על הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.
טענות קופת החולים
4. קופ"ח מצטרפת לטענות המפורטות בסיכומי התובעת בעניין הרקע העובדתי והטענות בעניין אחריותם של הנתבעות לתאונה. קופ"ח הוסיפה וטענה כי קאלה נושאת בחובת הזהירות המושגית כבעלת ומפעילת אולם האירועים כלפי האורחים באירוע שנערך אצלה. הבעלות והחזקה באולם האירועים יוצרים חובת זהירות כלפי המבקרים באולם. בנוסף לכך, ארגון האירוע וניהולו מטילים על קאלה חובת זהירות כלפי המבקרים באירוע. לטענת קופ"ח מתקיימת בנסיבות מקרה זה גם חובת הזהירות הקונקרטית מאחר שבנסיבות אלה האדם הסביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק הספציפי שאירע לתובעת. מעצם קיומן של המדרגות באולם האירועים נדרשה התייחסות מיוחדת ונקיטת אמצעי זהירות למניעת נפילה, בייחוד בשעת אירוע רב משתתפים באולם בו קיימים מספר מפלסים וגרמי מדרגות, ובמהלך הטקס מכבים את האורות. לטענת קופ"ח נקיטת אמצעים פשוטים ויעילים אינה כרוכה בהוצאה בלתי סבירה ואי השימוש בהם מהווה הפרת חובת הזהירות ורשלנות.
קופ"ח ממשיכה ומתייחסת לחו"ד המומחה מטעם הנתבעות כמו גם לחקירתו. לטענתה המומחה לא טרח כלל לבדוק את נשוא התביעה בטרם חווה את דעתו. המומחה בחר לבקר באולם באור יום וכך מנע מעצמו את האפשרות לברר האם יש ממש בטענות התובעת. המומחה קיבל את תיאור מה שהתרחש במועד התאונה ממי שכלל לא היה נוכח בעצמו באירוע ובכך סיכל בעצמו את יכולתו לחוות את דעתו. המומחה גם לא בדק את מערכת החשמל, ובמיוחד לא וידא שאכן קיים באולם עמעם האורות (dimmer), שהוא מחובר לתאורת המדרגות ושהוא תקין. כלומר מבחינת המומחה הנכבד אחת היא אם הייתה חשיכה מוחלטת או לא, העיקר שגובה הרום ורוחב השטח של המדרגות תיקנים. קופ"ח ממשיכה וטוענת כי המומחה הפגין בחקירתו גם חוסר בקיאות בתחום שלכאורה היה אמור להיות מצוי בתחום מומחיותו - הוראות התוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה. במקום בו ארעה התאונה קיים מהלך מדרגות בן 3 מדרגות ללא כל מעקה או מאחז יד. המומחה טען שאין צורך במעקה אלא במהלך מדרגות בן יותר מ-3 מדרגות. דע עקא שלא זו לשון תקנות התכנון והבנייה. על פי התקנות שימוש במבנה בו מותקנים מהלכי מדרגות בני 3 מדרגות ויותר ללא מעקה או מאחז יד לצורך אולם אירועים מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה.
באשר לעילת התביעה של קופ"ח נטען כי מאחר והתובעת הייתה רשומה כחברה אצל קופ"ח כללית וקופ"ח הייתה חייבת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי לשאת בשירותים הרפואיים שהתובעת קיבלה בעקבות התאונה. חלה על הנתבעות אחריות כלפי קופ"ח מסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בנוסף מעוגנת זכות התביעה של קופ"ח בהוראת סעיף 2 של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי-גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה"). לפיכך אחריותה של קאלה לתאונה שנגרמה לתובעת מקימה לקופ"ח זכות להיפרע מהנתבעות.
טענות הנתבעות
5. לטענת הנתבעות יש לדחות את טענת התובעות לרשלנותה של קאלה. לאחר שמיעת כל העדים ובפרט לאחר שמביטים בקלטת האירוע, עולה בבירור כי בכל המועדים הרלוונטיים לנפילה היה האולם מואר , וכך גם המדרגות. יתרה מכך, מעדות התובעת עולות סתירות לגבי הגורם לנפילה, וברור כי לא פגם בתאורת מדרגות הוא הגורם לנפילה. מעדותה בבית משפט, עולה כי האמור בתצהירה אינו נכון. התובעת במפורש העידה בחקירה נגדית כי לא היו אנשים על המדרגות. יתרה מכך, מחקירתה עולה כי התובעת הלכה לאורך השולחנות כאשר המדרגות היו במקביל לה מצד שמאל והיא הלכה לכיוון נכדה. המדרגות כלל לא היו בניצב לכיוון הליכתה, אלא במקביל להליכתה, כאשר משמאלה היו שולחנות בהם ישבו אורחים. זאת בנוסף לסתירות נוספות בין תצהירה לעדותה, סתירות אשר מערערות את גרסתה.
לטענת הנתבעות על המדרגות עליהן נטען כי התובעת נפלה, היו פסי תאורה מוארים בזמן האירוע, דבר אותו אף התובעת לא מכחישה אלא טוענת כי ניתן היה לראותם רק מלמטה ולא מלמעלה. כל העדים שהובאו ע"י התובעת העידו ברורות כי פס האורות היה קיים וכי הפס האיר אף כי לטענתם לא ניתן לראות את האור מלמעלה. לטענת הנתבעות מאחר והתובעת עלתה במדרגות בעת קרות התאונה הנטענת, היא יכלה לראות את פס התאורה ולפיכך נפילתה הייתה כתוצאה מהיסח הדעת, הליכה מבלי לשים לב, כתוצאה מרשלנותה ולא כתוצאה ממפגע. טענת התובעת כי לא יכולות להיות מדרגות עץ ורחבה מפרקט מופרכת. היא שהתה באולם לפני נפילתה והבחינה במדרגות אך מעדה ללא קשר לכך. ברור כי כשהתובעת יחד עם אנשים אחרים העומדים במפלס העליון רואים אנשים המצויים 42 ס"מ מתחתם, ברור לה כי עומדים במפלס הנמוך מהמפלס בו היא עומדת.
6. הנתבעות ממשיכות וטוענות כי בעת קרות האירוע לא היה באולם חושך מוחלט. לטענתן היו אורות עמומים. כחיזוק לטענה זו מפנות הנתבעות לעדויות שנשמעו ובהן נטען כי לאחר קרות האירוע אנשים הגיעו למקום על מנת לטפל בתובעת. הם ירדו במדרגות, וראו את המפלסים ואת המדרגות. אף בקלטת האירוע שצורפה למוצגי התביעה רואים במפורש כי בכל שולחן יש אור סגול, האולם מואר באור סגול בעוד חתן בר המצווה מואר באור לבן. עוד לטענתן, המדרגות המדוברות נבנו עפ"י כל תקנות הבניה, אין כל פגם בטיחותי או עבירה על תקן כלשהו בבנייתן. מדובר באולם אשר בו מתקיימים אירועים מדי יום. האולם תיקני ובטיחותי ומס' האנשים בו תואם את התקן והנחיות בטיחות ואישורים שניתנו לאולם. מומחה בטיחות בדק את האולם ומצא כי המדרגות בין מפלס השולחנות למפלס רחבת הריקודים תקין, פסי התאורה המחוברים לאורך כל המדרגות פעילים, תקינים ומראים בבירור את המדרגות. בניגוד לטענת התובעות, המומחה לא צריך לבדוק את התאורה עצמה, שעה שיש ראיות שדלקה, אלא שהתאורה תואמת לתקן התאורה לאולמות, וכך עשה.
דיון
תחילה לקביעת עובדות אירוע התאונה
7. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שנשמעו אני סבור כי יש לקבל את גרסת התובעת לקרות התאונה. התובעת נפלה במדרגות העץ שהותקנו בתוך האולם בזמן שתאורה הוחשכה. למרות טענותיהן של הנתבעות, אני סבור כי גרסתה של התובעת הייתה עקבית, הן בתצהירה (ראה: ת/1) והן בעדותה בבית המשפט. כאשר נשאלה בעדותה (בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13) בנוגע לאירוע, שבה וחזרה על גרסתה:
"ש.אני מבין שהלכת על הדק מעל המדרגות הללו ואת התכוונת לרדת במדרגות?