ולאדימיר שקלאר נ' שרלי אופלגר

החלטה

בהתאם להחלטה מיום 25.1.06, עניינה של החלטה זו בשאלת החבות בלבד בתביעה שבכותרת.

1. בעת הגשת התביעה, היה התובע מנהל רשות הספורט העירונית בעיריית ירושלים. כן כיהן כיו"ר איגוד הסיוף בישראל (להלן – האיגוד). הנתבע היה במשך שנים חבר של התובע. הוא שימש בעבר כמנכ"ל האיגוד וסגנו של התובע. התביעה היא תביעת לשון הרע. היא מבוססת על שורת פרסומים המצורפים לכתב התביעה, וכן פרסום בעל פה, אשר נטען כי הנתבע פרסם ביחס לתובע.

2. (א) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, קובע כי

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג

מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו,

במשלח ידו או במקצועו

......"

(ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע במובן סעיף זה היא שאלה פרשנית. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי "... יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת..." (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558). בהקשר זה, נפסק כי "...... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר .... יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן .... ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר." (שם, בפיסקה 13).

(ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיווי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון פ"ד נו(2) 607).

(ד) במקרה שבפניי, העלה הנתבע ביחס לתובע טענות למעשים בעלי גוון פלילי ברור, כפי שיפורט בהמשך. יש בטענות משום לשון הרע, על פי אמות המידה עליהן עמדתי. אין למעשה מחלוקת של ממש על כך. בהתחשב באופי זה של הטענות, על הנתבע רובץ הנטל לבססן בראיות בכמות ובאיכות משמעותיים. לעניין זה פסק בית המשפט העליון, כי כאשר מדובר בטענת אמת בפרסום, "עשוי הנתבע להידרש להביא כמות הוכחה, שמידתה תעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הדיבה" (ע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' מזרחי פ"ד מא(2) 169, בעמודים 186-187). עוד קבע בית המשפט העליון בנקודה זו, כי "משמדובר בפרסום העולה כדי טענות שיש בהן משום האשמה במעשים פליליים, הרי שכדי לעמוד בנטל זה, יהא על מי שטוען שמדובר בפרסום דברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר, התואם את חומרת ההאשמות" (ע"א 2657/04 וילדר נ' ניסנקורן (2006)). אמת מידה זו חולשת על המקרה שבפניי.

3. אעמוד תחילה עתה על הפרסומים אשר אחריות הנתבע לעשייתם אינה במחלוקת, ועל הראיות שהובאו בניסיון לבסס את אמיתותם, במסגרת הגנת האמת בפרסום. אחרי כן אדון בטענות התובע לאיומים מצדו של הנתבע. בהמשך לכך אדון בטענות הצדדים ביחס לפרסומים נוספים, אשר הנתבע מכחיש את אחריותו להם. לבסוף, אתייחס לטענות נוספות שעלו לעניין קיומן של הגנות.

נספח ב' לכתב התביעה

4. המדובר במייל מיום 22.12.04. הוא חתום על ידי הנתבע. הוא נשלח על ידו בתפוצה רחבה. הוא מאחל, כביכול, הצלחה לתובע, לאחר שערעור של הנתבע לבית הדין העליון של ההתאחדות לספורט, שעניינו אי אישור רשימה של הנתבע לבחירות באיגוד, נדחה. מצורפת אליו כתבה עיתונאית אודות מעצר מנהל מחלקת ספורט בעיריית הוד השרון, שנחשד בשחיתות ומעשי מרמה. הנתבע כתב מעל לצילום הכתבה שצירף "לכבוד מר ולדימיר שקלאר מנהל רשות הספורט העירונית ירושלים. רצ"ב קטע עיתונות לעיונך". הוא הוסיף את המלים "בהצלחה בקרוב אצלך".

5. הנתבע אינו כופר באחריותו לפרסום זה. הוא אינו מתכחש לכך שטען ביחס לתובע כי עשה שימוש שלא כדין בכספי ציבור, כשהכוונה היא לעיריית ירושלים.

לשון הרע בעל פה

6. הנתבע כינה את התובע, באפריל 2004, באליפות העולם בסיף שנערכה בבולגריה, במלים "שקרן, נוכל בן זונה לגבי מובנו של ניבול פה זה, ניתן לקבל את טענת הנתבע כי אין לפרשו מילולית, וכי מובנו, במבחן האדם הסביר, הוא כינוי גנאי, שכוונתו היא למנוול, רשע. להשלמת התמונה בנקודה זו אוסיף, כי הנתבע בחר לפרסם, ביום 14.4.04, מסמך לעגני הנושא כותרת "מכתב התנצלות", אשר תוכנו הפוך לכותרתו, ובו הוא עומד על טענותיו ביחס לתובע. בתוך כך, הוסיף הנתבע כי הוא "מבקש לחזור בי מהחלק המתייחס למקצועה של אמו של ד"ר ? שקלאר ולדימיר מכיוון שאין לי הוכחות לכך. אני מתנצל בפני הגב' שקלאר" (נספח ו' לכתב התביעה). בהקדמת המאוחר אציין כי דברים אלה מצביעים על פגיעה בתובע, העולה על הנדרש בנסיבות העניין, וככאלה, אינם מתיישבים עם טענת תום הלב שמעלה הנתבע. ". לטענת התובע, הדבר היה באירוע בו נמצאו כל בכירי ענף הסיף. הנתבע אינו כופר בפרסום זה.