ויצמן חלפרי נ' מדינת ישראל (מנהל האוכלוסין)

פסק דין

העותרים מבקשים כי מדינת ישראל תכיר בהם כבני זוג ותתן לעותרת מעמד כבת זוגו של העותר. זוהי בתמצית העתירה שלפניי.

רקע הדברים

העותר, הינו אזרח ישראלי, גרוש, כבן 50, יליד איראן, שעלה לישראל לפני כ-25 שנה. העותרת, אזרחית הפיליפינים, אלמנה, בגיל דומה, שהתה בישראל כעובדת סיעודית זרה ברישיון. משנת 2004 שוהה העותרת בישראל שלא כחוק. ביום 28.2.08 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד כידועים בציבור.

ביום 2.3.08 נערך לעותרים שימוע בלשכת מנהל האוכלוסין בחולון. לטענת המשיבה מהשימוע התברר כי העותרים אינם מקיימים חיים זוגיים משותפים, על כן נדחתה בקשתם של העותרים.

ביום 16.4.08 הוגש ערר של העותרים על ההחלטה הדוחה את בקשתם. ביום 1.5.08 התקבלה החלטת מטה מינהל האוכלוסין לדחות את הערר. החלטה זו היא בבסיס העתירה שלפניי.

טענות הצדדים

העותרים טוענים כי העילה המרכזית בגינה נדחתה בקשתם היא העובדה שהעותרת שהתה בארץ שלא כדין קודם שהכירה את המערער. לטענתם זו אינה עילה לסירוב. בנוסף, טוענים העותרים כי העותרת אבדה את אשרתה, כיון ששעה ששהתה באופן חוקי בארץ, אבדה את דרכונה בפשיטה של משטרת ההגירה ולא הצליחה להוציא דרכון חדש בזמן.

עוד טוענים העותרים כי הם הציגו שלל ראיות המעידות שהם חיים כבני זוג, לרבות מכתבים מאמו וילדיו של העותר. העותרים היו מוכנים אף להנשא ובלבד שיובטח להם כי לאחר נישואיהם תותר כניסתה של העותרת ארצה.

העותרים מוסיפים וטוענים כי המשיבה מוסיפה ומסתמכת על שימוע מחודש פברואר 2008, כאשר העתירה והסיכומים התנהלו במהך השנים 2009-2010. לטענתם, היה על המשיבה לשוב ולבדוק את מצב הדברים.

העותרים טוענים כי לאור הראיות שהיו לפני מינהל האוכלוסין, החלטתם לפיה העותרים אינם חיים כבני זוג אינה סבירה בעליל. העותרים מדגישים את זכותו היסודית של כל אדם לבחור לו את בן או בת זוגו לחיים, וכן את חובת המדינה לפעול בעניין זה בתום לב ביעילות ובהגינות.

המשיבה טוענת כי מהשימוע עולה כי העותר לא ידע דברים בסיסיים על העותרת, דברים שלו היו חיים כבני זוג היה יודע. עוד טוענת המשיבה כי העותרת בראיון ניסתה להסתיר את העובדה שהיא עובדת. לדבריהם העותרת אישרה שהיא עובדת וישנה במהלך השבוע בנווה שאנן במקום בו היא מטפלת בקשישים, רק לאחר שעומתה עם דבריו של העותר. המשיבה טוענת כי הבקשה סורבה אך ורק משום שלא הוכחה כנות הקשר ולא בשל העובדה שהעותרת שהתה בישראל באופן בלתי חוקי. עם זאת, הפנתה המשיבה לפסיקה לפיה כאשר בן הזוג הזר שוהה בארץ באופן בלתי חוקי, יש להקפיד הקפדה יתרה בבדיקה ולעמוד על כנות הקשר.

כנות הקשר

כיון שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לכנות הקשר אבדוק תחילה את הראיות המינהליות עליהן מבססת המשיבה את החלטתה. עם זאת, כבר בשלב זה יש לציין כי בהחלט היה מקום, לאחר הגשת העתירה לשוב ולבדוק את מצב הדברים, ולא להסתפק בראיון שנערך בשנת 2008.

הראיון

המשיבה דחתה את בקשת העותרים מלכתחילה בשל הראיון שנערך להם ובו, לטענת המשיבה, התגלעו סתירות מהותיות.

ובכן, ראשית, הן לבקשה לצו ביניים, הן לסיכומים הוגש פרוטוקול השימוע הכולל שלושה עמודים. בעמוד הראשון נרשם למעלה שמו של העותר וגם תוכן העמוד מתיישב עם כך כי מדובר בשיחה עם העותר. מרבית העמוד כולל שאלות ותשובות הנוגעות לחייו באופן כללי ואינן קשורות לחייו עם העותרת כלל ועיקר. בעמוד השני ממשיך הפרוטוקול עם העותר. לעומת זאת בעמוד השלישי יש משפט אחד, שנראה שנרשם מפי העותרת, ומתחת למשפט זה חתימתה, ולאחר החתימה עוד מספר שאלות שנשאלה ובהן עומתה עם תשובות שנתן העותר.

המסמך הנ"ל אינו שלם. כך הוגש לבית המשפט בשתי הזדמנויות. כלל לא ברור אם לפני מי שקיבל את ההחלטה היה מסמך זה הכולל פרוטוקול חלקי בלבד של דברי העותרת או שלפני רשויות ההגירה היו המסמכים המלאים.

מכל מקום אותו פרוטוקול, כפי שהוגש, מתייחס רק בחלקו הקטן לשאלות הנוגעות לעותרת. העותר נשאל ומספר על חייו, משפחתו ועיסוקיו. יש להדגיש כי הפרוטוקול נכתב כסיכום, ולא בגוף ראשון מפי העותר, מה שמקשה על הבנת הדברים. מכל מקום, כשהעותר מתבקש לתאר את בית אמו הוא מתאר כך:

"גר עם אמא שלו בדירה באזור קומה ראשונה מתוך 4 (ללא מעלית) יש 2 חדרים וסלון. אמא ישנה בסלון, הם ישנים בחדר ועוד חדר ריק"