ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חדרה
|
416-06-13
08/01/2014
|
בפני השופט:
רקפת סגל מוהר
|
- נגד - |
התובע:
1. איתן ויסלר 2. דורית ויסלר
|
הנתבע:
דוד אדר
|
פסק-דין |
פסק דין
בתאריך 30.4.13 או בסמוך לו, בעקבות חיפושיה באינטרנט אחר אמצעי צילום סמוי לתיעוד פגישה, פנתה התובעת 2 (להלן: "התובעת") אל הנתבע אשר ניהל באותה עת אתר לשיווק מוצרים בתחום זה.
לטענת התובעת, בשיחת טלפון שהתקיימה בינה לבין הנתבע, היא הבהירה לו כי דרושה לה מצלמה שתתעד את פניו של האדם אשר עמו היתה היא אמורה להפגש והוא מצידו הציע לה לרכוש "מצלמת שלט" תמורת סכום של 650 ₪ ואמר כי מדובר ב"מצלמה שלא דורשת שום מיומנות. את שמה אותה אותה בפינה של החדר וזה מצלם" (להלן: "המצלמה").
למחרת היום, ב- 1.5.13, לאחר שהתייעצה עם בעלה – התובע 1, הודיעה התובעת לנתבע כי היא מעוניינת ברכישת המצלמה והוא הגיע לביתה שבפרדס חנה ומכרה לה. התובעת טוענת כי עסקת המכירה התבצעה מבלי שהנתבע הדגים בפניה את אופן השימוש במצלמה שכן לדבריו היא לא היתה טעונה וכי הוא ציין כי עליה לתרגל בה את מנגנון ההדלקה והכיבוי בלבד. עוד טוענת התובעת כי הנתבע ידע ש"היא לא רוצה להתעסק בשום דבר במצלמה" וכי "לא היתה קונה משהו שהיא צריכה לכוון" והוא הסביר לה כי עליה לשים את המצלמה בקצה החדר שבו אמורה הפגישה להתקיים וכי היא תתעד את המתרחש בחדר כולו.
4.אלא, שכעבור זמן מה שבמהלכו הטעינה התובעת את המצלמה וניסתה להפעילה, עוד בטרם התקיימה הפגישה, הסתבר לה – כך לגרסתה – כי מדובר במצלמה שאיננה תואמת את צרכיה, שכן "זה קולט טיפה קטנה מהבטן של האדם" ולא את המתרחש בחדר כולו.
5. בשלב זה, פנתה התובעת אל הנתבע ובקש להחזיר לו את המצלמה ולקבל את כספה בחזרה, אלא שהוא סרב לעשות כן וטען כי מדובר במוצר שכבר נעשה בו שימוש ולכן לא ניתן להחזירו. בנוסף לכך – כך לטענתה – במהלך הימים שמאז הרכישה הסתבר לה ולתובע כי מחירה של אותה מצלמה במקומות אחרים נמוך הרבה יותר – עד כדי עשירית מן המחיר אותו היא שילמה לנתבע על פי דרישתו.
6. הנתבע המאשר הן את ביצוע העסקה נשוא התביעה והן את התשלום בסך 650 ש"ח עבור המצלמה, טען בכתב הגנתו כי "התובעת תודרכה לגבי השימוש, קבלה עלון הסבר וכן עלון של נתוני המכשיר" וכי הוא הציע ואף הסביר לה מספר פעמים ש"חשוב מאוד שתתרגל את השימוש וההפעלה במצלמה לפני הפגישה שמבקשת לתעד".
בנוסף לכך, ובעוד הוא מאשר כי כעבור יומיים התקשרה אליו התובעת ובקשה להחזיר לו את המצלמה, טוען הנתבע כי בשיחה זו היא סיפרה לו שהפגישה כבר התקיימה אלא ש"המצלמה לא צילמה את כל האיש, אלא מגובה הבטן". בתגובה לכך – כך לגרסתו – הסביר הנתבע לתובעת שהוא לא אחראי לכישורי הצילום שלה והזכיר לה כי בקש ממנה לתרגל את השימוש במצלמה לפני הפגישה. הנתבע מאשר כי סרב לקבל לידיו את המצלמה בחזרה ואומר כי הסביר לתובעת שלא ניתן להחזיר מוצר שנפתח ושנעשה בו שימוש.
7. בתשובותיו לשאלותי במהלך הדיון בבית המשפט, אמר הנתבע כי הוא "אינו מחזיק ציוד להדגמה" והוסיף כי "הציוד שהיא קבלה עונה בדיוק לצרכים שהיא הציגה. זה מיועד לאנשים שלא מבינים בכלום. אי אפשר לא להצליח. זה מוצר שמיועד לכאלה שלא מבינים כלום. On off וכיוון כללי". לשאלות בדבר הבדלי המחירים להם טוענת התובעת, השיב הנתבע : "ככה אני מוכר. מי שלא רוצה שלא יקנה...".
8. לאחר ששמעתי את הצדדים, ומבלי שאתייחס לטענות הנתבע בדבר בקשת התובע להוצאת חשבונית על שם עסקו ולאיומים שהוא השמיע כלפיו בעקבות סירובו לבטל את העיסקה, בהיות טענות אלה בלתי רלבנטיות לנושא התביעה, שוכנעתי כי מדובר בעסקה שדינה להתבטל, שכן לטעמי מלכתחילה צריכה היתה היא להיות מלווה בהדגמה מצד הנתבע. התובעת הציגה בפני את המצלמה נשוא התביעה ומצלמה נוספת זהה אשר נרכשה על ידה במקום אחר תמורת 65 ₪ בלבד, ואולם כשפניתי אל הנתבע ובקשתי כי ידגים בפני את אופן השימוש בה, חזר וטען הוא כי היא איננה טעונה – ממש כפי שלטענת התובעת טען הוא בפניה בעת הרכישה.
9.לנוכח התרשמותי מכנות גרסת התובעת מחד ומאופן התנהלות הנתבע במסגרת העיסקה נשוא התביעה ככזה שהיה נגוע בחוסר תום-לב מאידך, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומורה לו להשיב לתובעים את כספם כנגד השבת המצלמה לידיו. עוד מוצאת אנוכי מקום לציין כי החלטתי זו מלווה בתקווה שהתובע ישכיל לעשות במצלמה ה"משומשת" שימוש להדגמת אופן הפעלתה בפני לקוחות נוספים שלו בעתיד, על מנת שלא יישנו מקרים דומים נוספים.
10. הנני מחייבת אפוא את הנתבע להשיב לתובעים (כנגד השבת המצלמה) את הסך של 650
ש"ח בתוספת הוצאות בסך 300 ₪ סה"כ 950 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום
התשלום בפועל.
שתי המצלמות שהוגשו מטעם התובעת לבית המשפט במהלך הדיון נמצאות בלשכתי והן יוחזרו לידיה באמצעות פניה מטעמה אל פקיד העזר של בית המשפט.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.