וינוקור ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצוי כספי עקב כך שלטענת התובעים, פקיד הבנק נתן להם עצה רשלנית כאשר באו לפרוע יתרת הלוואת משכנתא.

2.ביום 2.4.09, התובעים – שמכרו את דירתם – קיבלו אישור מהנתבעת כי יתרת סילוק הלוואת המשכנתא עומדת על 306,168 ₪. סכום זה כולל עמלת פרעון מקודם בסך 4017 ₪. התובעים התייצבו בבוקר יום 8.4.09 עם הקונים, מצויידים בשיק לצורך התשלום.

בעת ביקורם בבנק, התובע ביקש לדעת מדוע עליו לשלם עמלת פרעון מוקדם. הוא הופנה למר עדן צוריאלי מטעם הבנק, אשר הסביר לו שלא עברו 10 ימים מיום הודעה על הסילוק, ומשום כך אם יחזור אחרי מספר ימים – הסכום יורד. על סמך שיחה זו התובע החליט שלא לסלק את המשכנתא באותו יום.

אולם כאשר חזרו התובע והקונה ביום 13.4.09, נאלצו התובעים לשלם סכום של 314,922 ₪, קרי: 8543 ₪ מעבר ליתרת הסילוק עליה קיבלו הודעה מיום 2.4.09.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי ההפרש נובע מעמלת היוון, שהיא חלק מעמלות הסילוק. עמלת ההיוון נקבעת ע"י בנק ישראל בהודעה ב-10 לכל חודש. העמלה מבוססת על הפרש בין הריבית שהלקוח משלם בין הריבית הממוצעת שנקבעת ע"י בנק ישראל. במקרה ב-10 לאפריל הסכום עלה, אולם באותה מידה היה יכול לרדת ואז התובעים היו משלמים פחות כסף.

ניכר כי סכום הסילוק שנדרש מהתובעים ב13.4.09 לא כלל עמלות אי הודעה על סילוק.

4.טענת התובעים היא שבעת שהתנהלה השיחה עם מר צוריאלי, היתה עליו חובה להודיע לתובע שקיים סיכוי שהסכום שעליו לשלם לסילוק עלול להשתנות עקב הודעת בנק ישראל שהיתה אמורה להתפרסם למחרת הפגישה ב9.4.09, לכן התובעים טוענים שעקב רשלנותו של מר צוריאלי הם כלל לא ידעו שהם חשופים לסיכון של עלית הפרשי ההיוון.

5.עמדת הנתבעת היא שדובר בעצה ותו לא – וההחלטה כיצד לפעול היתה החלטת התובע בלבד. כמו כן, נציגי הבנק הדגישו כי התובע קיבל הסבר מהיכן נובעת עמלת אי מתן הודעה, והשיחה התמקדה רק בנקודה זו.

6.החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים לכך:

א.אין ספק שבעת השיחה, מר צוריאלי היה במעמד של יועץ לתובעים כלקוחות הבנק, וחלה עליו חובת זהירות כלפיהם.

ב.אני סבור שבכך שלא ציין בפני התובע את ההשלכות הנובעות מהודעת בנק ישראל ב-10 לחודש אפריל (עליו הוא ידע אך התובע לא ידע), מר צוריאלי הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. התובע לא קיבל תמונה מלאה.

ג.אולם אם מר צוריאלי היה מפנה את תשומת לבו של התובע לענין הודעת בנק ישראל, היה עליו להסביר לו כי לא ניתן לדעת מה יהיו תוצאות ההודעה בנוגע ליתרת הסילוק, וגם היה מסביר לו שיתכן שיתרת הסילוק תופחת או תגדל.

ד.אין כל אפשרות לדעת מה התובע היה מחליט לו היה מקבל את המידע. יתכן שהיה בוחר לדוחה את הסילוק, ובאותה מידה יתכן שהיה ממהר לשלם באותו היום.

העצה התייחסה לענין עמלת אי ההודעה, ובענין זה זו היתה נכונה ומדוייקת.

7.לפיכך, על אף שלדעת בית המשפט מר צוריאלי פעל בצורה רשלנית, אין כל קשר בין נזקי התובעים לבין רשלנותו. רק משום כך – התביעה נדחית.

8.בנסיבות מיוחדות אלו, יהיה ראוי שהבנק ישלם הוצאות התובעים בדיון זה, בסך 500 ₪, ועל כך אני מורה.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.