וילנאי יעבץ - ד"ר נ' חיפה

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת למחיקת סעיף 25 לכתב התביעה על הסף בהעדר עילה ובהיותו סעד תיאורטי וכן לגילוי מסמכים ספציפיים.

מנגד, בפני תגובות התובעת לשתי הבקשות, בהן מתנגדת התובעת למבוקש בשתי הבקשות, מכל וכל.

אפנה להלן לדון בבקשות אלו ותחילה לבקשה למחיקת סעיף 25 לכתב התביעה.

הבקשה למחיקת סעיף 25 לכתב התביעה.

1.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמרצה בחוג לסטטיסטיקה החל משנת 2003, תחילה במעמד של עמיתת הוראה ולאחר מכן כמורה מן החוץ, מעמד בו היתה התובעת בעת שפוטרה מעבודתה ביום 11/10/10.

לשיטת התובעת, היא פוטרה מעבודתה בחוסר תום לב, לאחר שהנתבעת גרמה להסתמכותה על כך שתמשיך להיות מועסקת בנתבעת גם בשנת הלימודים תשע"א, ובכך נגרמו לה נזקים רבים, כמפורט בהרחבה בכתב התביעה.

2.אי לכך, הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת בתיק זה במסגרתה עתרה לסעדים הבאים:

פיצוי בגין הפרת התחייבותה הנטענת של הנתבעת כלפיה ללמד בשנת תשע"א בסך כולל של 23,316 ₪ שהוא הסכום לו היתה זכאית אילו המשיכה בעבודתה בנתבעת (ראה: סעיף 21 לכתב התביעה).

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך כולל של 69,948 ₪ מחושב לפי שווי 12 משכורות של התובעת (ראה: סעיף 22 לכתב התביעה).

פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב התנהלות הנתבעת בסך כולל של 50,000 ₪ (ראה: סעיף 23 לכתב התביעה).

דמי הודעה מוקדמת בשווי משכורת חודשית אחת בסך כולל של 5,829 ₪ (ראה: סעיף 24 לכתב התביעה).

3.עד כאן הסעדים הכספיים אשר לשיטת התובעת מגיעים לה מאת הנתבעת בשל מסכת העובדות כנטען על ידיה בכתב התביעה, בקשר עם התנהלות הנתבעת כלפיה.

אלא שבכך לא סגי, שכן בסעיף 25 לכתב התביעה, עתרה התובעת בנוסף, לסעד הצהרתי כדלקמן:

"התובעת תטען כי על ביה"ד הנכבד ליתן סעד הצהרתי ולפיו על הנתבעת להודיע לעובדיה המועסקים בחוזים המתחדשים מדי שנה, שדין אי הארכתם כדין פיטורים, על הכוונה לשקול את פיטוריהם ו/או אי הארכת תקופת העסקתם כאשר אפשרות זאת נשקלת לראשונה ולא יאוחר מהיום האחרון לחודש מרץ".

בהמשך הסעיף מסבירה התובעת מדוע לשיטתה אי התנהלות כאמור מהווה חוסר תום לב מצד גוף אקדמי כלפי מוריו.

4.אקדים ואבהיר כי לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה לה, נחה דעתי כי הדין הוא עם הנתבעת, ואבאר.

עסקינן בענייננו בתביעה אינדוידואלית במסגרתה עותרת התובעת בדיעבד לסעדים כספיים המגיעים לה לשיטתה, בשל הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה.

להזכיר, יחסי העובדה בין הצדדים הסתיימו בחודש 10/10 ואילו התביעה שבנדון הוגשה בחודש 11/03. התובעת לא עתרה לסעד זמני שימנע את פיטוריה ואף לא עתרה לצו אכיפה שיורה על המשך העסקתה בנתבעת.

משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שעתירה למתן צו הצהרתי כללי שעניינו ביחסי מוסדות אקדמיים ומרצים, אינה רלוונטית לעניינה של התובעת שבנדון אשר יחסי העבודה בינה לבין הנתבעת הסתיימו זה מכבר.