פסק דין
התובעים הגישו תביעה קטנה, במסגרתה הם מבקשים מהנתבעות סכום של 5,000 ₪ פיצוי, על נזק שנגרם למחסן ולגדר מרפסת וכן להשבת אובדן ימי עבודתו של התובע בשל הצורך לתקן את הנזקים.
סיפור המקרה אירע בליל סערה עת נשבו רוחות עזות וממטרים כבדים ירדו על הארץ. במהלך הסערה, בתאריך 11.12.10 בסמוך לשעה 20:00, נעקרו שני לוחות שיש ממעקה מרפסת דירת הנתבעת 1, ביחד עם הגדר שהותקנה על גבן וצנחו שתי קומות מטה אל מרפסת דירת התובעים. כתוצאה מהפגיעה נשבר מחסן פלסטיק גדול וכן נשברו שני לוחות זכוכית מחוסמת שהיו חלק ממעקה מרפסת התובעים. יצוין כי בנס הסתיים העניין בנזק לרכוש ולא לנפש.
אין מחלוקת בין הצדדים על נסיבות האירוע. המחלוקת הינה האם רשלנותה של הנתבעת 1 גרמה לאירוע וכפועל יוצא על הנתבעות לשאת בנזקי התובעים.
התובעים טוענים בכתב התביעה כי בהעדר הסבר אחר, נסיבות האירוע מלמדות כי הנתבעת 1 לא תחזקה כראוי את מעקה מרפסת דירתה, או בלשון משפטית הם מבקשים להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") "הדבר מעיד על עצמו" המעביר את נטל השכנוע לנתבעות להוכיח כי נתבעת 1 לא התרשלה במעשיה.
בבית המשפט טענה התובעת כי הגדר הותקנה באופן רשלני, שכן היא הוברגה לאבני השפה בלבד ולא נקדחו ברגים לתוך הקיר עצמו. עוד טענה כי רק הגדר של הנתבעת 1 נפלה באותו הלילה דבר המלמד על כך שהותקנה באופן לא מתאים.
לתמיכה בעדותה הביאה התובעת תמונות המתעדות את הנזק (סומנו ת/1), קבלה על תשלום למחסן שנהרס (2211.75 ₪) (סומנה ת/3) ועל קניה והובלת המחסן החדש (2400 ₪) (נספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה). מהקבלות עולה כי מדובר במחסנים מדגם זהה. כמו כן הגישה התובעת לבית המשפט הצעת מחיר לתיקון הגדר על סך 1,200 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה). להוכחת אובדן ימי עבודתו של התובע הציגה התובעת אישור על היעדרות מעבודה בתאריך 13.12.10 וכן בתאריך 16.12.10 (סומן ת/4).
הנתבעת 1 וחב' הביטוח המבטחת את דירתה, נתבעת 2, טענו כי אינן אחראיות לנזק של התובעים, משום שאירוע הסערה היה כה יוצא דופן שהוא בגדר "כח עליון". עוד טענו כי הנתבעת 1 לא התרשלה וכי דירתה מתוחזקת ושמורה וכי פעלה באופן שכל בעל דירה סביר היה פועל בנסיבות העניין.
לעניין היקף הנזק טענו כי מדובר בסכומים מוגזמים וכי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את סכום הנזק המדויק.
הנתבעת 1 העידה כי מתגוררת בדירה משנת 2009. מעדותה עולה כי הגדר הותקנה במרפסת על ידי הבעלים הקודמים של הדירה. מדובר בגדר קטנה ברוחב 120 מ' שנועדה להסתיר מעיניי השכנים את הנעשה במרפסת דירתה. גדר חלקית וקטנה זו, נבנתה על שלד של מוטות ברזל. כל מוט חוזק בארבעה ברגים שהוברגו ללוחות השיש המכסים את שפת מעקה המרפסת. לטענתה היא קנתה דירה משופצת והיא אף הוסיפה ושיפצה את הדירה. במסגרת השיפוצים תיקנה הנתבעת 1 את כל הדרוש במרפסת. הנתבעת 1 העידה כי אילו הגדר הייתה לא יציבה או פגומה הייתה מתקנת אותה במהלך השיפוץ. עוד הוסיפה הנתבעת 1 וציינה כי לא הבחינה בכל בעיה או פגם בגדר, עובר לאירוע. לטענתה הגדר הייתה תקינה ויציבה.
לתמיכה בעדותה הביאה הנתבעת 1 דיווח של השירות המטרולוגי לפיו היה אירוע מזג אוויר קיצוני שפקד את המדינה, שבמהלכו נשבו רוחות בעוצמה של 80-90 קמ"ש עם משבים של 110-120 קמ"ש. התובעת לא חלקה על הדיווח.
כדי להוכיח טענת "כח עליון" ולהיכנס בשער ההגנה הקבועה בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין, על הנתבעות להוכיח כי "הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה."
בע"א 2757/93 לאה שרון ואח' נגד א' הנפלד, מפעלי מתכת בע"מ ואח' פד"י מט(2), 781 נקבע כי המבחן הוא מידת ה"חריגות" של אותו אירוע, דהיינו , אם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן לצפותו. המבחן שנקבע הוא סטטיסטי, וללא המצאת ראיה סטטיסטית על נדירות התופעה אין בית משפט יכול לקבוע ממצאים בעניין. במקרה שבפני לא הניחו הנתבעות תשתית ראיתית מספיקה להוכחת הטענה. הדיווח של השירות המטרולוגי שהוגש לבית המשפט הינו כללי ביותר, לא ניתן ללמוד ממנו מה הייתה עוצמת הרוח באיזור ירושלים בכלל ובאיזור מבשרת ציון בפרט ועד כמה מדובר באירוע נדיר ולא צפוי מבחינה סטטיסטית. בשולי הדברים אוסיף, כי גם רוח במהירות 140 קמ"ש לא הוכרה בפסיקה כמאורע טבעי בלתי צפוי (ר' ע"א 750/70אמזלג נ' סולל בונה בע"מ ואח'). פד"י כו (1), 7.
נותרה שאלת הרשלנות, קרי האם לאחר היפוך הנטל, הוכיחו הנתבעות כי נתבעת 1 לא התרשלה בתחזוק ושימור הגדר. הנתבעת 1 מסרה בעדותה:
"אני גרה בדירה ממאי 2009. קיבלתי דירה שעברה שיפוץ אחד ואני עשיתי עוד שיפוץ ששילמתי עליו כסף רב. שום דבר לא התנדנד, הכל היה יציב מאוד. הגדר הזאת היא לא גדר שמקיפה את כל המרפסת. אם המרפסת היא בצורת ח', אז הגדר תופסת רק 1.20 מ'. מציגה תמונה. גובה הגדר הוא בערך 1.10 מ'. היו לי אריכי שיש. גדר העץ חוברה בברגים ובברזלים מאסיבים לאריכי השיש. כך קניתי את הדירה. היו לי פועלים שאמרו לי שהגדר יציבה. כששיפצתי את הדירה בדקתי כל דבר אם צריך לעשות בו שינויים וגם שיפצתי את המרפסת ולא היה צורך לשפץ את הגדר כי היא הייתה יציבה. אחרי שזה קרה, היה לי מאוד צר על מה שקרה."
(ראה פרוטוקול עמ' 2, שו' 24-30).
אני מאמינה לעדות הנתבעת 1 כי הגדר הייתה תקינה, וכי היא מתחזקת ושומרת על דירתה ככל אדם סביר ואף למעלה מזה. במקרה זה, בשל מעבר הדירה והשיפוצים בדקה הנתבעת 1 כשנה עובר לאירוע את תקינות הגדר. חיזוק לעדותה ניתן לקבל מהתמונות אותן הגישה התובעת, ת/1, בהן נראה מעקה השיש שלמרות הנפילה ושבירת הגדר, מוטות הברזל עדיין נותרו מחוברים אליו. מהתמונות ניתן ללמוד כי מדובר בגדר חזקה שחוברה היטב למעקה. לפיכך, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, הנתבעת 1 הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה. אציין כי הטלת חבות על הנתבעת 1, במקרה זה, תטיל גזירה על ציבור בעלי הדירות, לבדוק את תקינות נכסיהם, באופן שבעל דירה סביר לא יוכל לעמוד בה.
למעלה מן הצורך, אתייחס לשאלת היקף הנזק. התובעים לא הציגו אישור כי נוכה לתובע שכר או ימי חופשה בשל ימים בהם נעדר מעבודתו, וכן לא הביאו אישורים לשווי יום עבודה של התובע. כמו כן, לא ברור מדוע לא ניתן היה לטפל בנזקים לאחר שעות העבודה. יצוין כי בכתב התביעה נכתב כי התובע נעדר משלושה ימי עבודה בעוד שבדיון הוצג אישור ליומיים בלבד. לפיכך אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את ראש הנזק של אובדן ימי עבודה, אלא הוכיחו את הנזקים בשווי 3,600 שקלים בלבד.
לאור כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות.
בשולי פסק הדין אוסיף, כי לאחר עיון חוזר בכתב התביעה הבחין בית משפט כי התובעת ציינה, בכתב יד, בסמוך לחתימתה כי הינה עו"ד. למרות זאת, לא ביקשה את רשות בית משפט לייצג את התובעים כנדרש בסעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, כדי שהנתבעות תוכלנה לבקש ייצוג שווה במידת הצורך. גם בדיון לא ציינה התובעת עובדה זו, כשהגישה יפויי כח (סומן ת/2) לייצג את בעלה – תובע 1. לאור תוצאת פסק הדין, לא ביקשתי מהצדדים לטעון בעניין.