וייס נ' שפע ברכת השם בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים להפסיק את פעולתם של כל המקררים והמדחסים אשר הותקנו בבית העסק של המשיב 2, במקום שהושכר לו על ידי המשיב 3.

בתיק העיקרי מתבקש סעד של צו קבוע כאמור, כמו גם פיצויים והוצאות.

עיקרי העובדות

2. המבקשת שוכרת דירה בקומה א' של בניין ואילו המשיבה 1 הינה מרכול הפועל בקומה שמתחת לדירת המבקשת. המבקשת מתגוררת בדירתה מזה 14 שנה ואילו המרכול פועל במקום מזה כ-7 שנים. על פי הבקשה התקינה המשיבה חדר קירור תעשייתי ומדחסים מתחת לחלונות חדר השינה של המבקשת באופן היוצר עבורה מטרד כבד. זאת, כאשר עיסקה של המשיבה פועל ללא רישיון עסק.

בבקשה לא פורט מתי הותקנו המקררים והמדחסים אשר יוצרים מטרד למבקשת. עם זאת בדיון שהתקיים עלה כי הותקנו לפני זמן ניכר. שנה וחצי לגירסת המבקשת, שנתיים ושלושה חודשים – לגירסת המשיבים.

עוד התברר מתגובת המשיבים לבקשה ובמהלך הדיון כי מלכתחילה פנתה המבקשת בתביעה לבית דין צדק של קהילות האשכנזים ביתר עילית (נספח ב' לתגובה). לתגובת המשיבים צורף שטר בוררות מיום 12.9.12 שנחתם בין הצדדים בעקבות אותה תביעה ולפיו הסכימו הצדדים להעביר לבוררות את כל הסכסוכים והתביעות בעניין "הפרעה, רעש, רעד ממכונות, מנועים ומזגנים בחנות אוירבאך 8 ביתר עלית וכל המסתעף וכל הסכסוכים המסתעפים בקשר עם העניין הנ"ל..." (נספח א' לתגובה).

אמנם לטענת המבקשת שטר הבוררות שצורף לתגובת המשיבים אינו חתום על ידה ואולם עיון בשטר הבוררות מעלה כי מופיעות בתחתיתו חתימות, גם אם בצילום הן דהויות, וככל שלא המבקשת עצמה חתמה נראה לכאורה כי אחד מילדיה חתם בשמה (ר' עדותה של בת המבקשת בעמ' 6, שורות 7-6). יתר על כן. אין מחלוקת כי המבקשת פנתה לבית הדין וכי בעקבות פנייה זו התקיימו מספר דיונים בנוכחות המבקשת ואף ניתנו החלטות (ר' עדות המבקשת בעמ' 2, שורות 13-12; 28-27; עדות בתה של המבקשת בעמ' 4, שורה 15 – עמ' 5, שורה 4). כשנשאלה בתה של המבקשת אם אמה הסכימה להתדיין בבית הדין השיבה "לא היתה לה ברירה כי אצלנו זה מקום חרדי, ובית דין זה מה שמתנהל שם כי זה מקום חרדי" (ר' עמ' 6, שורה 12).

טענות הצדדים

3. לטענת ב"כ המשיבים לנוכח הסכם הבוררות נטול בית משפט זה סמכות לדון בבקשה. לטענתו בעקבות הסכם הבוררות וקיום מספר רב של דיונים בבית הדין ניתנו שתי החלטות בבית הדין, ביום 28.10.12 וביום 29.8.13. המשיבים יישמו את החלטות בית הדין – זימנו מומחה שנתן את חוות דעתו והשקיעו משאבים רבים ליישום חוות הדעת. לנוכח האמור ככל שהמבקשת אינה מרוצה מההחלטות שניתנו היה עליה לפעול על פי המתווה הקבוע בחוק הבוררות. מאחר ולא כך פעלה, מחייבות אותה החלטות בית הדין ויוצרות מעשה בית דין. יתר על כן טוענים המשיבים כי פתוחה בפני המבקשת הדרך לשוב ולפנות לבית הדין בהתאם להסכם הבוררות, וכי הם נכונים לכך. לטענת המשיבים נגועה גם הבקשה בשהוי כבד ובחוסר תום לב בגין אי גילוי הליכי הבוררות המצדיק דחייתה על הסף.

לטענת ב"כ המבקשת מדובר במטרד מתמשך המקים עוולה חדשה מדי יום. כעולה מהחלטתו האחרונה של בית הדין, בית הדין למעשה סיים את מלאכתו ואין המדובר בהחלטה שהיה מקום לאשרה כפסק בוררות הנותן פתרון אופרטיבי שיש לאכפו על המשיבים. על כן כיום, מאחר והמטרד נמשך, על המבקשת למעשה להגיש תביעה חדשה. מאחר ואין לקבל את הטענה כי הסכם הבוררות הוא לעולמי עד, פתוחה בפני המבקשת הדרך לפנות לבית המשפט ולא לבית הדין. לעניין השהוי טוען ב"כ המבקשת כי בשים לב לכך שאין לעסק רישיון עסק ולנוכח מאזן הנוחות יש לדחות את הטענה במקרה זה. לטענתו מי שפועל בניגוד לחוק אינו יכול לטעון לשיהוי.

דיון

3. דין הבקשה להידחות.

לתגובת המשיבים צורפו כאמור שתי החלטות של בית הדין.

בהחלטה הראשונה שניתנה, כעולה מהמבוא לה, לאחר שבית הדין שלח שני מומחים לבדוק את ההפרעה, נאמר כי הגם שיתכן שהרעש והזעזועים לא היו מפריעים "לאנשים צעירים ועובדים" במקרה זה יש להתחשב במצבה של המבקשת ויש לה "זכות עכוב על הפעלתם". עוד נאמר בהחלטה כי על המשיב 2 – בעל החנות "האחריות המלאה לסדר את הענין ולמנוע את ההפרעה הקשה לגב' וייס". נקבע כי על המשיב 2 להביא מומחה באופן מיידי שימצא פתרון מתאים לבעייה שנוצרה ולעדכן את בית הדין בתוך 7 ימים מה נעשה והאם הבעיה נפתרה. בסיומה של ההחלטה נאמר כי "באם הענין לא יפתר, בית הדין יחליט אם ובאיזה צורה לפעול בענין" (נספח ג' לתגובת המשיבים).

בהחלטה השנייה שניתנה כעשרה חודשים מאוחר יותר כותב בית הדין כי:

"בהמשך להחלטות וההוראות שניתנו בתיק זה, ולאחר שאבי השקיע השקעות גדולות לפתור את הבעיה....מתברר כי עדיין יש הפרעה לגב' וויס, ולפי חוו"ד של מומחה, הסיבה היא רעידות ממנועי המקררים, ולא רעש, הפתרון שהוצע הוא התקנת גומיות למקררים, דבר שיבלום את הרעידות.

אבי השיב בבית הדין, כי הוא מוכן לממן את התקנת הגומיות, אולם ברצונו לדעת כי בזאת העניין מסתיים.

לאור האמור, ולאור חוו"ד המומחה שהביאו משפ' וייס, הבעיה היחידה היא רעידות אלו, וכי הגומיות הינם הפתרון האולטימטיבי, הוחלט כדלהלן: