וייס נ' ינקוביץ ואח'

החלטה

1.ביום 10.6.09 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעים ע"ס של 1,106,158 ₪ בהליך של סדר דין מקוצר.

2.על פי כתב התביעה התעניין התובע ברכישת דירה בירושלים במסגרת פרויקט שהיה אמור להיבנות ברח' במעלי הרים לוין בירושלים (להלן – הפרויקט). לאחר מו"מ בו נטלו חלק הנתבעים 2-3 נחתם במועד בלתי ידוע אך במהלך שנת 2004 חוזה רכישה. סכום מהרכישה עמד על סך של 340,000 $ וכי בנייתה אמורה להסתיים בתוך 36 חודש ממועד ההסכם.

הנתבע 3 הוצג בהסכם המכר כשליש נאמן שתפקידו לשמש נאמן עבור שני הצדדים וכבקר לשמור הכספים שהופקדו בידיו על ידי התובע. הנתבע 3 קיבל מהתובע סכום של 187,000 $ וכן סך של 5,000$ עבור תיווך. התובע עקב אודות התקדמות הבניה אך בפניותיו לנתבעים לא קיבל תשובה מספקת. התובע אף ביקר בארץ וביקש לראות את מצב התקדמות הבניה וביום 28.5.07 התברר לו כי לא רק שהנתבעת 1 אינה הבעלים של הקרקע אלא שלפרויקט אין היתר בניה ולמעשה כלשונו אין בנין אין דירה.

בנסיבות אלה שיגר התובע ביום 18.1.09 לנתבעים הודעה על בטול הסכם המכר. עם בטול ההסכם טוען התובע כי קמה לו זכות ההשבה של הכספים ששילם בגין ההסכם.

3.ביום 9.7.09 הגישו הנתבעים באמצעות עו"ד נאסר בקשה למחיקת כותרת וכן בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לרשות להגן.

ביום 20.8.09 הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעים הפעם באמצעות עו"ד י' זילבר ובה עתרו למחיקת הכותרת ובקשת רשות להגן, בקשה לעיכוב הליכים עקב הסכם בוררות וכן בקשה לסעדים נלווים. במסגרת בקשה זו הביאו הנתבעים בתמצית כתב הגנתם.

4.ביום 24.11.09 הודיע ב"כ הנתבעים עו"ד מ' ק'רוזיר כי ביום 18.11.09 קיבל על עצמו את יצוגם של הנתבעים. בנוסף הגיש עו"ד קרויזר במסגרת בש"א 8431/09 עתירה לדחיית התביעה על הסף בהתאם לאמור בתקנה 101(2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

כנגד הנתבע 3 נטען בבקשה כי בתוקף תפקידו כנאמן כעולה מכתב התביעה הרי שלאור האמור בס' 1 לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 וכן ס' 37 לחוק, בית המשפט המוסמך לדון בתביעה הוא ביהמ"ש המחוזי ולפיכך יש להעביר את התביעה אליו. לגבי הנתבעים 1-2 נטען כי התביעה הינה למעשה תביעה לבטול עסקת המכר והסמכות לכך הוא לביהמ"ש המחוזי. עוד נטען כי העובדה כי המדובר בתביעה כספית אינה מעלה או מורידה שכן יש לברר תחילה אם הסכם המכר בוטל כדין על ידי התובע. לאור טענות אלה נתנה החלטה ביום 22.11.09 בהעדר סמכות רשם לדין בעתירה זו יש להעבירה להחלטה בפני שופט/ת. בקשה זו תלויה ועומדת .

5.הבקשה למחיקת כותרת במסגרת בש"א 6561/09 נקבעה לדיון ביום 9.5.10. עובר למועד הדיון הוגשה בהסכמה בקשה לדחיית מועד הדיון אך זו נדחתה. בעקבות כך התקיים הדיון במועד ובו התייצב ב"כ התובע בלבד. עקב אי התייצבות הנתבעים וב"כ ניתנה החלטה המוחקת את הבקשה ובעקבותיה ניתן ביום 12.5.10 פסק דין כנגד הנתבעים.

6.ביום 7.6.10 עתרו הנתבעים לבטול פסק הדין.

בבקשה נטען כי עקב טעות משרדית אצל ב"כ הנתבעים לא נרשם מועד הדיון ביומנו של ב"כ וזו הסיבה לאי התייצבותו. בתמיכה לבקשה זו צורף תצהירה של מזכירתו של ב"כ הנתבע. עוד נטען כי על פי האמור בקשה ותמצית הגנתם של הנתבעים הרי שיש בפיהם הגנה אפשרית שעל ביהמ"ש לברר.

בנוסף נטען כי טרם הוכרעה הבקשה לדחיית התביעה בהעדר סמכות ענינית כמפורט לעיל. בנסיבות אלה נטען כי היה על ביהמ"ש לדון תחילה בטענת בהעדר הסמכות ורק אחר כך ככל שיהא צורך בכך לדון בטענת למחיקת כותרת.

7.מטבע הדברים מתנגד ב"כ התובע לבקשה. לטענתו בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לא נפרשה גירסת הגנת הנתבעים. ב"כ התובע דוחה את הטענה בדבר הטעות המשרדית שחלה אצל ב"כ הנתבע. לדידו ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לבטול הדיון היתה חד משמעית ולא היה מקום להבינה אחרת. ב"כ התובע דוחה את טענת הנתבעים בדבר הצגת גרסת הגנתם ולשיטתו ההליך בו נקטו במסגרת בקשתם אינה מוכרת בפרוצדורה האזרחית.

8.לאחר שעיינתי בחומר בתיק ו/שקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי יש לבטל את פסק הדין תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ההליך.

מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 9.5.10 עולה מדברי ב"כ התובע כי מזכירתו של ב"כ הנתבעים פנתה אליו וביקשה לדחות את הדיון בהסכמה ואולם לא נתקבלה אצלו כל בקשה. עוד ציין ב"כ התובע כי ככל שתוגש בקשה לבטול פסק הדין יש להתנותה בהפקדה.

לאור העובדה כי תלויה ועומדת בקשה לדחיית התביעה בהעדר סמכות ענינית שטרם הוכרעה, מקובלת עליו טענת ב"כ הנתבעים כי יש לדון בבקשה זו תחילה שכן במידה וזו תקבל תידון התביעה בבית המשפט המחוזי.

העובדה כי נקבע דיון לבקשה למחיקת כותרת בטרם תידון הבקשה הנ"ל מקורה בתקלה שביהמ"ש לא שם לב אליה.

מוכן אני להניח שאף אי ההתיצבות הנתבעים וב"כ לדיון אין מקורה בזלזול בבית המשפט וכי המדובר בתקלה בתום לב.

בנוסף יש לזכור את הכלל כי עדיף להכריע בסכסוך על פי מהותו על פני ענייני פרוצדורה שאף הם חשובים ביותר לתקינות ההליך המשפטי. לא למותר להזכיר אף את ההלכה כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד בעלת אופי חוקתי.