וייסבליט נ' טל

החלטה

1.בין התובע לבין הנתבע נערך הסכם שכירות, מכוחו שכר הנתבע את נכס המקרקעין של התובע.

הצדדים נקלעו לסכסוך, לעניין שאלת הפרות ההסכם בידי הנתבע, כאשר אין מחלוקת כי הנכס פונה על ידי הנתבע באיחור ולאחר שהוגשה תביעה לפינוי.

במסגרת תיק זה, הגיש התובע לביצוע את שטרי החוב שנמסרו לו על ידי הנתבע בעת ההתקשרות בין הצדדים, תוך שהוא מעמיד את התביעה השטרית על סך 48,000 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות באיחור בצירוף בקשה להארכת המועד להגשתה.

התובע מתנגד להארכת המועד, אולם בא כוחו ויתר על חקירתו הנגדית של הנתבע לעניין זה.

2.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אשר פורטו בהרחבה בבקשה להארכת המועד וכן בתגובה ובתשובה, באתי למסקנה כי מן ההכרח להאריך את המועד להגשת התנגדות ואלה טעמיי:

3.אין מחלוקת כי האזהרה נמסרה לנתבע ביום 19.10.2010 ואין מחלוקת כי ההתנגדות הוגשה ביום 26.12.2010. אין מחלוקת כי הנתבע פנה ללשכה לסיוע משפטי לשם קבלת ייצוג מחמת מצבו הכלכלי ופיטוריו ממקום עבודתו.

4.על פי תצהיר הנתבע, הלשכה לסיוע משפטי אישרה את הייצוג ושלחה כתב מינוי לבא כוחו ביום 17.11.2010, אולם המכתב התקבל במשרד בא כוחו רק ביום 30.11.2010.

כמו כן, בפגישה שנערכה במשרד בא כוחו, התברר כי מסמכים חשובים להתנגדות, נותרו בשוגג בלשכת הסיוע המשפטי. לפיכך נאלצה באת כוחו לפנות הן ללשכה לסיוע משפטי והן ללשכת ההוצאה לפועל, על מנת לאתר מסמכים אלה.

כפי שציינתי, לא נערכה חקירה נגדית על האמור.

5.ב"כ התובע טען, כי העובדות הנ"ל אינן יכולות לשמש בידי הנתבע טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד, שכן הנתבע נמנע מלפרש: מתי פנה לראשונה ללשכה לסיוע, מדוע לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות בתוך התקופה, מתי נערכה הפגישה עם באת כוחו, מה הוא המועד שבו פנתה האחרונה לגופים הרלוונטיים לשם קבלת המסמכים ובאיזה מועד קיבלה אותם.

כמו כן, לשיטתו, היה מקום כי באת כוח הנתבע תגיש מייד בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

בכל מקרה, לגרסתו חל איחור בן 5 ימים שלגביו לא ניתן כל טעם, בין מועד חתימת תצהירי הנתבע בפני באת כוחו (21.12.2010), לבין מועד הגשת ההתנגדות בפועל (26.12.2010).

משום כך, לטענתו, יש לדחות את הבקשה להארכת המועד.

6.הצדדים חלוקים גם בשאלה אם לנתבע הגנה ראויה, או שמא אין הצדקה להאריך את המועד גם מטעמי גוף העניין.

לעניין זה, חזר ב"כ התובע וטען למעשה בית-דין, בעטיו מושתק הנתבע מלהתכחש להפרות בהסכם השכירות, שכן ביהמ"ש נתן פסק דין במסגרת התביעה לפינוי, והגם שלא הורה על פינוי, משום שהפינוי בפועל הקדים את פסק הדין, הרי חייב את הנתבע בהוצאות בגין עצם הגשת התביעה.

7.מעבר לכך, נטען כי טענת הנתבע לפיה חובו מסתכם בסך של 10,000 ₪ בלבד, הינה טענת בדים, משום שאף בהתעלם מפסק הדין, הרי התביעה לפינוי (על האסמכתאות שבה) מלמדת באופן ברור על הפרות חוזרות ונשנות של הנתבע את הסכם השכירות, הפרות המעמידות לתובע תביעה בסך של 48,000 ₪.

8.על פי דין, המועד להגשת התנגדות לביצוע שטרי חוב הוא 20 יום ממועד קבלת האזהרה, ובמקרה דנא, לכל המאוחר, היה מועד זה 18.11.2010. ההתנגדות הוגשה ביום 26.12.2010.

לביהמ"ש סמכות להאריך מועדים שקבועים בחיקוק, כגון המועד להגשת התנגדות, מטעמים מיוחדים שירשמו, וזאת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984