וייזר ואח' נ' בן-דרור חטר-ישי

החלטה

1.הבקשה שבפני היא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן בבית משפט זה על ידי כב' השופטת פוקס (בתיק 3162-06-09) ולעיכוב הליכי פינוי של המבקשים מהבית בו הם מתגוררים, כתוצאה מהליכים שנוקטת המשיבה לאכיפת פסק-הדין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב – יפו.

2.תחילתו של העניין בחוזה בין גל שפירא רינה לבין המשיבה, במסגרתו רכשה המשיבה נכס מקרקעין, ובהסכם השכירות שנחתם בין המשיבה כמשכירה לבין המבקשים כשוכרים בשנת 2007.

3.במסגרת הליכים בין הצדדים, היה קבוע דיון בתיק 3162-06-09 בפני כב' השופטת רבקה פוקס. לדיון שהתקיים ביום 3/9/2009 הופיע בא-כוחה של טלי בן-דרור חוטר-ישי מצד אחד, והופיע וייזר גד מצד שני, כאשר הדר גד לא הופיעה לדיון. וייזר גד הודיע לבית המשפט שהדר גד היא אישתו, היא שותפה להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים, הוא ידאג שהיא תחתום על ההסכם כפי שהוא חתם, ושחתימתו נעשית גם בשמה, והצדדים ביקשו מבית המשפט לתת תוקף של פסק דין להסכמתם, וכך נתנה כב' השופטת פוקס תוקף של פסק-דין לאותה הודעה בכתב עליה חתום עו"ד ארז מצגר מטעם טלי בן-דרור חוטר-ישי, וגד וייזר בעצמו. הדר גד לא חתומה על אותה הודעה והיא גם לא נכחה בדיון, כאמור לעיל.

4.לאחר שהוגש פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ננקטו הליכים בבית המשפט המחוזי, הליכים אותם יזמו גד וייזר והדר גד, הם ביקשו צו מניעה זמני לעכב את הליכי הפינוי ובקשתם נדחתה משורה של נימוקים.

הנימוק האחד היה שהמבקשים אינם יכולים לבקש מבית המשפט סעד מן היושר כאשר הם טוענים שההסכם עליו חתמו (הסכם ה"שכירות") הוא הסכם למראית עין ואיננו חוקי.

עוד נטען שהמבקשים השתהו בפנייתם לבית המשפט, ואם סברו שקיימת להם זכות להישאר בדירה, הם היו אמורים להגיש את בקשתם סמוך לאחר מתן פסק-הדין המקורי ולא להמתין חודשים ארוכים עד לפניה לבית המשפט.

נקבע גם כי קיים פסק-דין של בית משפט שלום (בתיק שבכותרת), ולכן כל עוד פסק-הדין הזה קיים, לא ניתן לעקוף אותו בערכאה אחרת, והוא מהווה "השתק שיפוטי".

5.בדיון שהתקיים בפני היום חזרו הצדדים על טענותיהם.

הטענה של "השתק שיפוטי" אינה יכולה לעמוד מקום שהבקשה לעיכוב הביצוע מוגשת לאותו בית המשפט שנתן את פסק-הדין במסגרת הליך של בקשה לביטול פסק-הדין.

גם הטענה שהסעד המבוקש הוא סעד מן היושר, איננה נכונה באותה מידה כפי שהיתה נכונה בדיון בפני בית המשפט המחוזי, שהרי שם התבקש צו מניעה מכוח דיני היושר, בעוד שכאן מבוקש עיכוב ביצוע של פסק דין שלכאורה נפל בו פגם, והעיכוב מבוקש מאותו בית משפט שנתן את פסק-הדין.

גם לגופו של עניין, הסביר ב"כ המבקשים כי לא מדובר במי שחתם מרצונו על הסכם למראית עין והוא מבקש כעת את אכיפתו, אלא על מי שנאלץ, בשל אי שוויון בכוח המיקוח בין הצדדים לחתום על הסכם שאינו משקף את המצב לאשורו, והוא מבקש להתגונן מפני אותה חתימה.

יודגש שההסכםשנטען לגביו שהוא למראית עין, הוא אותו הסכם שכירות, ולא הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.

לגבי הסכם הפשרה, ברור בעליל שעל פניו הוא פגום, כי המבקשת לא חתמה עליו כלל ועיקר, וישנו סיכוי ממשי שפסק-הדין יבוטל לאור העובדה שלא רק שהמבקשת לא חתמה עליו, אלא גם אין אחיזה לטענה שהמבקש היה מוסמך להצהיר בשמה, בפני בית המשפט שנתן תוקף של פסק-דין להסכם, כי הוא גם על דעתה.

6.מאזן הנוחיות בין הצדדים נוטה בבירור לטובת התובעים-המבקשים בביטול ההסכם, שהרי פינויים מהדירה היחידה שבה הם מתגוררים, כאשר לטענתם הם משלמים את התשלומים החודשיים מידי חודש, וטענה זו לא נסתרה, אינו שקול כנגד הנזק שעלול להיגרם למשיבה, שכל כולו המתנה עד לתוצאות ההליך תוך שהיא יכולה להמשיך ולגבות חובות כספיים שמגיעים לה, אם מגיעים לה, ככל שמדובר בדמי השכירות השוטפים.

7.עם זאת, מתן הסעד הזמני של עיכוב הביצוע, מעורר אי נוחות, גם בשל השיהוי שבפניה לבית המשפט וגם בשל העובדה שאפילו נאמר שהמבקשת לא נכחה בדיון ופסק-הדין פגום בהעדר חתימתה על ההסכם, הרי המבקש עצמו ללא ספק נכח בדיון, הוא ידע על פסק-הדין, ולא ברור מדוע הוא הגיש את הבקשה רק כעת.

8.אני סבור שהאיזון הנכון בין זכויות הצדדים הוא לעכב את ביצוע פסק-הדין ולעכב את הליכי הפינוי תוך התניית המשך עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה כספית.

אשר על כן, אני מעכב את ביצוע פסק-הדין שניתן בתיק 3162-06-09 עד למתן פסק-דין סופי בתביעה, ועיכוב הביצוע יפקע היה והמבקשים-התובעים לא יפקידו בתוך 14 יום מהיום בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן על סך של 25.000 ₪ או סכום זה במזומן.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.