ויזה כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישרא נ' צ`רבינסקי

פסק דין

1.התובעת, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן - ויזה כ.א.ל.) הגישה כנגד הנתבע, צ'רבינסקי שמעון, תביעה כספית על סך 66,143 ₪ בגין עסקאות שבוצעו בכרטיסי אשראי שמספריהם: XXXXXXXXXXXXXXXXXXX (להלן - כרטיס 7666) ו- XXXXXXXXXXXXXXXXXXX (להלן - כרטיס 4367). בכתב התביעה נטען שבין ויזה כ.א.ל. לבין הנתבע נערך הסכם לפיו הצטרף למועדון לקוחות וקיבל כרטיסי אשראי באמצעותם רכש מוצרים או שירותים שהיו אמורים להפרע על חשבון הבנק השייך לו. הוראות התשלום לא כובדו על ידי הבנק ועל כן נטען שהתובעת רשאית לגבות מהנתבע את מלוא סכום התביעה.

2.להגנתו טען הנתבע כי מדובר בתביעה לפי חוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986, וכי הלקוח-החייב במובן זה הינו חברת המפתל בע"מ (להלן – חברת המפתל) הנמצאת בהליכי כינוס מאז 22.6.06. נטען שהוגשה תביעה אישית כנגד הנתבע כדי לעקוף את סדר הקדימות שנקבע בדיני החברות.

גירסאות הצדדים

3.מטעם התובעת הוגש תצהיר על ידי אילן כליפה, סגן מנהל מחלקת ניהול אשראי בויזה כ.א.ל.. הוא חזר על עובדת כריתת ההסכם בין הצדדים בתאריכים 11.12.01 ו- 11.1.06 שבקשר אליהם הונפקו כרטיסי אשראי לנתבע. צויין שכרטיס האשראי המקורי והשני הונפקו ככרטיס אישי על שם הנתבע ופרטי הבנק לחיוב היו פרטי חשבונו. נטען כהבהרה על ידי ויזה כ.א.ל. כי אין במתן הרשאה לחיוב חשבון של מאן דהוא כדי להעביר אחריות או חיוביו של הלקוח בעל הכרטיס אל אותו מאן דהוא. נטען שהלקוח בעל הכרטיס הוא זה שחב בתשלום עבור העסקאות בכרטיס במידה ועסקאות אלו לא נפרעות באמצעות ההרשאה לחיוב החשבון שמסר. נטען שלאחר שהנתבע ביקש מהתובעת להחליף את כרטיס האשראי המקורי לכרטיס בעל תכונות "אקטיב", הנפיקה לו ויזה כ.א.ל. כרטיס נוסף ביום 18.1.06.

4.נטען שהנתבע עשה שימוש בכרטיס, ביצע עסקאות וויזה כ.א.ל. חייבה כמוסכם את חשבון הבנק שמסר לה הנתבע.

5.לאחר שהוראות החיוב שמסר הנתבע בכרטיס הראשון לחיוב חשבונו חזרו העמידה ויזה כ.א.ל. את כל יתרת האשראי של הנתבע בכרטיס השני לפרעון. החיוב שניסתה ויזה כאן לבצע חזר מסיבת "ביטול הרשאה". לאחר שהנתבע לא שילם עבור העסקאות הוגשה התובענה.

6.צויין שבתקופה זו התנהלו שיחות בין נציגי ויזה כ.א.ל. לנתבע שהוקלטו ותומללו והנתבע לא העלה כל טענה בדבר שיוך כרטיס האשראי לחברה כלשהי אלא להיפך; הוא הכיר בחוב והיה מוכן לשלמו אך לא עמד בהבטחתו. נטען שסכום החוב הגיע ל- 66,349 ₪.

7.ביחס לטענת הנתבע נטען שהנתבע היה זה שביקש לקבל את כרטיסי האשראי והוא היה הלקוח של ויזה כ.א.ל. ומי שהתחייב כלפי לתשלום, כך עולה מנספחים א' – ד' שהוגשו בתמיכה לטענה זו (מדובר בבקשות לקבלת כרטיס אשראי). הנתבע הוא בעל תעודת הזהות שמספרה ופרטיו האישיים מפורטים בהסכם לקוח והוא זה שחתם באופן אישי על ההסכם. בנוסף, נטען שחלק גדול מההוצאות הן הוצאות אישיות כפי שמשתקף עם הרישום.

8.עבור העסקאות שביצע הנתבע בכרטיס האשראי השני מסוג "אקטיב" חוייב הנתבע בתשלומים חודשיים נמוכים. העסקאות של הנתבע הסתכמו ב- 2,724 ₪, עד ליום 15.3.06 הסתכמו ב- 2,596 ₪, עד ליום 15.4.06 הסתכמו ב- 14,417 ₪ ועד ליום 15.5.06 הסתכמו ב- 23,384 ₪. בכל אחד מהחודשים חוייב הנתבע גם בתשלום סכום חלקי מתוך החובה והיתר הועבר לסל החיובים. סכומים אלה אינם כוללים משיכת מזומנים, למעט החל מיום 15.4.06 ואילך. נטען עוד שבהסכם הצטרפות לתכנית אקטיב נאמר עוד כי במקרה של הצטרפות לכרטיס אשראי שהונפקו לתאגיד מי שהתקשר בהסכם הינו אחראי אישית להסכם עם התאגיד. הוגש נוסח הסכם כאמור אולם כתוצאה מאובדן העותק המקורי לא הוגש ההסכם הספציפי של הנתבע. יחד עם זאת נטען שמילוי פרטים אישיים בטופס הבקשה מספיק כדי לאשר הוראות הסכם ההצטרפות ואת הערבות. בנוגע לטענה של אי חיוב חשבון הבנק עבור העסקאות שנערכו בחודש הקלנדרי הקודם הובהר כי עיון בפרטי כרטיס העסקאות העלה כי לטענה אין בסיס שכן הנתבע חוייב בתשלום עבור העסקאות שביצע בתקופה שהוגדרה מראש. ביחס לחיובים נטען שמדובר במידע אמין המתנהל ברישומים שוטפים של ויזה כאן שאין ביכולתה לשנות וכי לא ניתן לשנות רשומה זו או אחרת בדיעבד ועל כן נטען שמדובר במסמכים מהימנים.

9.הנתבע הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי בהתאם לחוק, הלקוח הינו חברת המפתל בע"מ. לטענתו, ניתנו פרטי החשבון של החברה בהתאם לביצוע החיובים, אם כי הכרטיס ניתן על שמו של הנתבע והוא היה מורשה חתימה כמנהל ובעל מניות המפתל בע"מ. נטען שאי צירוף חוזה כרטיס החיוב הספציפי הינו מחדל שיש לזקוף לחובת התובעת בלבד. הנתבע טען שפקיד הבנק שהחתים אותו על מסמכי ההצטרפות משמש כנציג ושלוח חברת האשראי. נטען שפקיד הבנק הכיר את החשבון ואת מספרו לאור העובדה שחשבונה של החברה התנהל בסניף שנים רבות וידע כי בקשת הנתבע להוציא לחברה כרטיס אשראי אשר יוחזק ברשותו ומתוקף תפקידו וכי כל החיובים יתבצעו בחשבון החברה. בנוגע לכרטיס האשראי מסוג אקטיב שבקשר אליו אבד ההסכם, הכחיש הנתבע שהסכים להיות ערב לחיובי הכרטיסים. נטען שהסכמי ההצטרפות, נספחים א' ו- ג' של התובעת עליהם חתם, נעדרים כל סעיף כדוגמת סעיף 2.7 בדוגמת ההסכם נספח יא' לתצהיר התובעת.

10.הנתבע הכחיש כל חיוב הקשור לחיוב כרטיס המסתיים בספרות 4367 וטען שכרטיס זה נמסר לבטחון על ידי עובד חברת המפתל לחברת השכרת רכב "שלמה" לחיוב בגין השכרת רכב לעובד אחר של חברת המפתל. הוא טוען שבכל מקרה החיובים אינם מאושרים על ידו, הוא לא חתם על שוברי החיוב וסירב לאשר חיובים אלה. נטען עוד שויזה כ.א.ל. לא חייבה את מלוא החיובים שנוצרו בניסיון לזכות בריבית מחברת המפתל. נטען שההעברה נעשתה ללא הסכמת הנתבע.

חקירות הצדדים בבית המשפט

11.נציג ויזה כ.א.ל. נחקר ביחס לטפסים שמילא התובע. העד הסכים שאין כרטיס המונפק לחברה ושטופס ההצטרפות נעשה תמיד בהתאם לתעודת הזהות של הפונה. יחד עם זאת, חברה לעומת זאת יכולה לחתום למטה כחברה לפי סעיף 2.7 לנספח יא'. הוסבר שבכרטיס השייך לתאגיד יחתום למטה התאגיד יחד עם הלקוח ובחשבון הבנק יהיה חותמת של התאגיד, והלקוח והתאגיד יחד ולחוד יהיו ערבים על הסכום (עמ' 3 ש' 13 – 14). כך הוסבר לגבי שימוש של תאגיד בכרטיס אשראי כי "כרטיס אשראי מונפק ללקוח לפי תעודת זהות שלו, אם תאגיד מעוניין שיקבל כרטיס אשראי לשימושי התאגיד חותם למטה עם חותמת של חברה כאחראי על השימושים. מי שערב מבחינתנו שני הגופים ביחד חייבים, כי הלקוח קיבל את הכרטיס לשימושיו, אנו לא בודקים מה השימושים של הלקוח, החברה נתנה לו את הזכות לקבל כרטיס אשראי בשמה אם תהיה חותמת של החברה החשבון של החברה".

12.נציג ויזה כ.א.ל. הודה שאין בידו טופס הצטרפות לכרטיס 4367 וכרטיס 7666 כיון שלא הצליחו לאתרם בסריקה. הוא ציין שכרטיס 7666 הינו כרטיס אקטיב ויש בידיו מסמך שהלקוח קיבל את הכרטיס וגזר את הכרטיס הישן (נספחים ד' ו- ג'). נציג ויזה כ.א.ל. אישר שלא בדק מי בעל החשבון שניתן כיעד לחיוב העסקאות (עמ' 6, ש' 1- 5). ביחס להרשאה לחיוב חשבון (טופס ב') הוא נשאל אם זה טופס המשמש גם במקרה של חיוב חשבון חברה והשיב בחיוב במקרה שהחברה תחתום כבעלת החשבון (עמ' 6 ש' 4-6).

13.בהמשך נקבע ההליך לחקירת התובע ביום 6.7.09 והתבקשה דחיית המועד ע"י בא כוחו. הדיון נקבע ליום 10.12.09. ביום זה לא הופיע הנתבע והצדדים הסכימו הצדדים כי במידה ולא ניתן יהיה לחקור את הנתבע מפאת מצבו הרפואי, יעברו לסיכומים כאשר לכל צד שמורות הטענות שברצונו להעלות.

סיכומי התובעת

14.ויזה כ.א.ל. טענה כי על אף שהוגש תצהיר מטעם הנתבע הוא לא הופיע להיחקר עליו משך מספר ישיבות שנקבעו לדיון בהליך. כמו כן, נטען כי דף החשבון שצורף לתצהיר הנתבע לא הוגש כדין. נטען עוד כי לא הובאו ראיות בקשר לזהות בעל החשבון בתקופות הרלוונטיות לתביעה. נטען שגם אם הנתבע עצמו לא היה מסוגל להגיע לדיונים ניתן היה לבסס את טענותיו, או חלקן, באמצעות עדים אחרים. נטען כי לכל הפחות היתה חובה להעיד את רואה החשבון של החברה אודות ההוצאות הקשורות לשני הכרטיסים. לא הובא לעדות גם כונס הנכסים של החברה שיכול היה אולי לספק מידע אודות התנהלות החברה. הנתבע נמנע מלהעיד עובד החברה או פקיד הבנק שיעיד על הבעלות בחשבון.

15.נטען כי לעומת זאת, הביאה התובעת ראויות מספיקות להוכחת טענותיה. נטען כי כרטיס 7666 הינו כרטיס חליפי 8435 שהונפק בשנת 2001. נטען כי התובע חתם על הבקשה לקבל את הכרטיס באופן אישי ועבורו כלקוח (נספח א לתצהיר התובעת). נטען כי הנתבע חתם גם באופן אישי לקבל את הכרטיס החליפי 7666 ולא בשם החברה (נספח ג'). בשני המקרים צויין מספר תעודת זהות ולא מספר החברה בבקשות (נספח ד'). נטען כי גם בנספח להרשאה לחיוב חשבון הבנק שנתן הנתבע נחתם באופן אישי (נספח ג').

16.נטען לחלופין כי גם אם מדובר בכרטיס של חברת המפתל, על פי הוראת הסכם ההצטרפות מחזיק הכרטיס אחראי לפרעון ההתחייבויות ונטען כי ללא קשר הנתבע ערב להתחייבויות על פי הכרטיס מתוקף חתימתו על הסכם ההצטרפות.