לפני תביעה כספית בעילות חוזיות ועשיית עושר ולא במשפט, שעניינה חיוב הנתבעים בהשבת כספים שהתובע השקיע, לטענתו, בנתבעות 3 ו-4, ופיצוי כספי בגין שותפותו הנטענת בהן.
א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .
1. בין התובע, שעבד בתקופה הרלוונטית לתביעה בתחום האבטחה בבנק כשכיר, ובין הנתבע 2 (להלן: "
הנתבע") שעסק בעסקים שונים, ואשר הנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת") היא גרושתו, היו, משך שנים, יחסי ידידות. התובע והנתבע ניסו לקדם מספר יוזמות נדל"ן משותפות, שכולן לא יצאו אל הפועל מטעמים שונים. בין היתר, החליט הנתבע להקים אם אחד אחר, מר משה אליעזר, משרד תיווך. בינואר 2004 הצטרף התובע ליוזמה זו.
2. משרד התיווך היה אמור לפעול באמצעות חברת שפע פתרונות נדל"ן בע"מ (להלן: "
חברת שפע פתרונות נדל"ן") שהקים הנתבע עוד קודם לכן. עם כניסתו של התובע למשרד התיווך דרש כי מניות חברת שפע פתרונות נדל"ן, שעד אז היו רשומות על שם הנתבע, יוחזקו בנאמנות על ידי מר אליעזר, שכן התובע עצמו לא יכול היה להירשם כבעל המניות בשל ניגוד עניינים עם עבודתו בבנק, ומאחר והתובע חשש מנושיו של שותפו של הנתבע בעסקים אחרים שהיה אותה שעה בהליכי פשיטת רגל.
3. בניגוד לדעתו של מר אליעזר, החליטו התובע והנתבע להקים את משרד התיווך במרתף ביתה של הנתבעת בראשון-לציון (להלן: "
המרתף"), שהועמד לשימושו של הנתבע על-פי הסכם הממון משנת 2003 שבין הנתבע לנתבעת. בשל כך, פרש מר משה אליעזר מעסק התיווך.
4. התובע והנתבע שיפצו את המרתף, שעד אז לא היה בשימוש, לצורך התאמתו למשרד תיווך, והשקיעו בו סך של 140,000 ש"ח. לטענת הנתבע, סמוך לאחר סיום עבודות השיפוץ, חזר בו התובע, והחליט כי אינו מעוניין להמשיך עם משרד התיווך. משכך, בוטלה יוזמת משרד התיווך והנתבע החזיר את החזקה במרתף לנתבעת, שהחליטה להעתיק אליו את עסקי הקוסמטיקה שלה. לטענת הנתבעת, היא השקיעה מאות אלפי שקלים מכספה על מנת להכשיר את המרתף למכון קוסמטיקה, תוך שנאלצה להרוס את עבודות השיפוץ שבוצעו על ידי התובע והנתבע.
5. עם ביטול יוזמת משרד התיווך מבקש התובע השבת הכספים שהשקיע לצורך עבודות השיפוץ במרתף לשם התאמתו במשרד התיווך.
6. הנתבעים טוענים כי הנתבעת ביקשה להקים חברה שתפעיל את מכון הקוסמטיקה, והנתבע הציע לה להעביר אליה את מניות חברת שפע פתרונות נדל"ן כדי לחסוך בעלויות הקמת חברה. כך אכן נעשה, ושמה של חברת שפע פתרונות נדל"ן שונה ל"חיטוב וקוסמטיקה רפואית", היא הנתבעת 3 שבכותרת.
7. לטענת התובע, הוסכם עימו כי יהיה שותף במכון הקוסמטיקה, כאשר פעילות המכון תהיה בשני מישורים: המישור הפנימי - במסגרתו תעבוד הנתבעת, ותספק שירותי קוסמטיקה ללקוחות (להלן: "
הפעילות הפנימית"), והמישור החיצוני - בו יפעלו התובע והנתבע לשם איתור אפיקי השקעה חיצוניים (להלן: "
הפעילות החיצונית").
8. הנתבעים טוענים כי הנתבע לא ביקש מעולם להיות שותף במכון הקוסמטיקה ואף לא היה כזה.
9. כמו כן טוענים הנתבעים כי הסיבה לרצונו של התובע להצטרף למכון הקוסמטיקה, למרות חוסר ניסיונו בתחום זה היה על מנת שלא לאבד את השקעתו בשיפוץ המרתף.
10. הנתבעים טוענים כי הנתבעת לא הסכימה לצרף את הנתבע כשותף במכון הקוסמטיקה, והראייה שלא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב. מנגד טוען התובע כי בשל יחסי החברות והאמון שביניהם ולאור הבטחות מפורשות שהוא קיבל בעל פה מהנתבעים לא נערך הסכם בכתב.
11. התובע מייחס את השקעתו הכספית לצורך הקמת משרד התיווך לנתבעת 3. לטענתו הוסכם כי חלקו במניות הנתבעת 3 יהיה 34%, ויתר המניות יתחלקו שווה בשווה בין הנתבעים 1 ו-2, כאשר לתובע שמורה הזכות לחזור בו מההתקשרות, ולקבל בחזרה את כספי השקעתו.
12. התובע מוסיף לטעון כי במסגרת הפעילות החיצונית של מכון הקוסמטיקה, החליטו הוא והנתבעים 1 ו-2 לרכוש מכשיר לטיפול בצלוליט ולהצרת היקפים (להלן: "
מכשיר הדאוס"). לטענת התובע, לאחר שהצדדים גילו כי טמון פוטנציאל כלכלי גדול בשיווק מכשיר הדאוס (להלן: "
מיזם הדאוס") החליטו הצדדים להתקשר לשם כך עם חברת אלפאטק, המייצרת את מכשיר הדאוס, כך שחברת אלפאטק תשמש כבעלים של מחצית ממניות חברת השיווק שתקום, לימים חברת "מדיטק דאוס", היא הנתבעת 4 שבכותרת, והמחצית השנייה תהיה בבעלותה של הנתבעת 3, כך שבבעלותו של התובע יהיו 25% ממניות חברת השיווק שיוחזקו בנאמנות על ידי הנתבעת וימסרו לו לפי דרישה, ויתר 25% יהיו בבעלותם המשותפת של הנתבעים 1 ו-2. לטענת התובע הוא לקח חלק בלתי נפרד בהכשרת הקרקע להתקשרות עם חברת אלפאטק.
13. הנתבעים טוענים כי בשלהי שנת 2004 הגתה הנתבעת, לבדה, את הרעיון של שיווק מכשיר הדאוס והיא זו שהתקשרה עם חברת אלפאטק בהסכם השיווק.
14. התובע טוען כי לשם בניית מערך עסקי לפני פעילותה של הנתבעת 4, פנו הוא והנתבע לחברת תבור כלכלה ופיננסים בע"מ (להלן: "
חברת תבור") על מנת שזו תסייע להם בגיבוש תכנית עסקית לשימוש ושיווק מכשיר הדאוס (להלן: "
תכנית העסקית").
15. מנגד טוען הנתבע כי הפניה לחברת תבור נעשתה לשם בדיקת כדאיות ההצטרפות לנתבעת במיזם הדאוס, והיא נעשתה שלא על דעתה של הנתבעת, ורק לאחר שהנתבעת כבר התקשרה עם חברת אלפאטק. הנתבעים טוענים כי משום שהתכנית העסקית ניבאה רווחים גדולים, ביקשו התובע והנתבע להצטרף כשותפים עם הנתבעת למיזם מכשיר הדאוס אולם, הנתבעת וחברת אלפאטק סירבו לבקשותיהם. לטענת הנתבעים, גם לאחר שהתובע סורב בפעם הראשונה, ניסה התובע להצטרף למיזם הדאוס תוך שהוא מבקש מהנתבע להעביר לנתבעת 1 טיוטות הסכמים לשותפות ביניהם, טיוטות, שלטענת הנתבעת, היא לא קראה אותן שכן לא רצתה בשותף במיזם מכשיר הדאוס לבד מחברת אלפאטק.
16. ביום 7.2.05 נרשמה הנתבעת 4 ברשם החברות, בבעלות משותפת של הנתבעת וחברת אלפאטק, על ידי עו"ד אפרים אליגולא. בשלב מאוחר יותר, דרש התובע מהנתבעת להעביר לו את מניותיו, וסירבה לעשות כן בטענה שלתובע אין כל זכות וחלק בנתבעת 4. בשלב זה פרץ בין הצדדים הסכסוך נושא התובענה.
17. על מנת להתחיל בפעילות הנתבעת 4, ביקשה הנתבעת מעו"ד אפרים אליגולא את מסמכי הנתבעת 4, וזה סרב להעבירם אליה בטענה שגם התובע, כלקוח של עו"ד אליגולא, טוען לזכות בנתבעת 4. הנתבעים טוענים כי הסיבה האמיתית לסירובו של עו"ד אפרים אליגולא נעוץ בסירובה של הנתבעת לצרף את התובע כשותף עימה במיזם הדאוס, החברות שבין התובע ועו"ד אפרים אליגולא, והוראת התובע לעו"ד אליגולא שלא להעביר לנתבעת את המסמכים. במקביל נפגש התובע עם מר א.פ ומר אלעד טורבתי, מנהלי חברת אלפאטק (להלן: "
מנהלי חברת אלפאטק" או "
נציגי חברת אלפאטק"), תוך שהוא מציג עצמו כשותף עם הנתבעת במיזם הדאוס.
