וורצל נ' יעקב

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 14.06.11 (כב' השופטת ד. עטר), אשר דחה את תביעת המבקשת ללא צו להוצאות.

כאמור בפסק דינו של בימ"ש קמא, טענה המבקשת בתיעה שהגישה כנגד המשיב (ע"ס 4,119 ₪), כי בעת שנהגה בנתיב השמאלי הגיח מימינה, ובמקביל לרכבה, רכב הנהוג ע"י המשיב. הרכב התנגש במכוניתה ופגע בדופן הימני של רכבה, ומכאן כי המשיב אחראי לנזקיה בגין תאונה זו.

המשיב טען כי התאונה ארעה באשמתה של המבקשת: בעוד שהוא נהג במסלול היחיד המאפשר פנייה שמאלה, נהגה המבקשת משמאלו על גבי שטח הפרדה מצוייר ונאלצה לפתע לסטות לעברו כדי לא לחסום את מסלול נסיעתם של כלי הרכב שנסעו בכוון הנגדי.

לאחר ששמע את העדים, הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה את פרטי האירוע לאשורן. המבקשת טענה כי במקום היו שני מסלולים המיועדים לפנייה שמאלה, אך העדה שהעידה במשפט אישרה כי מדובר היה רק במסלול אחד ומשמאלו שטח הפרדה מצוייר. כן הוכח כי המבקשת לא עצרה מייד עם קרות התאונה אלא רק לאחר שהמשיב דלק אחריה וביקש ממנה לעצור, עובדה המעיבה על טענות המבקשת.

לטענת המבקשת בבקשה בשפני, העדה במשפט הינה עדה מטעם המשיב ולא מטעמה. טעה בימ"ש קמא כאשר לא התייחס לעדות העד מטעמה (בנה של המבקשת) ולא החיל את "השכל הישר".

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי התערבות ערכאת הערעור בפסקי הדין של בתי המשפט לתביעות קטנות הינה מצומצמת, זו הסיבה כי אין מדובר בערעור בזכות, אלא בערעור ברשות בלבד. ר' רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב ואח'.

כך גם ההלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי. ראו פסה"ד המקיף שניתן לאחרונה בנושא אי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות בע"פ 8146/09 אלי אבשלום נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו", פס"ד מיום 08.09.11).

בעניין שבפני לא מצאתי מקום לחרוג מכלל אי ההתערבות. הצדדים היו חלוקים בשאלה העובדתית: האם במקום התאונה היו שני מסלולים לצורך פנייה שמאלה או מסלול אחד בלבד. לעניין זה קיבל בימ"ש קמא את גירסת המשיב לפיה היה במקום מסלול אחד בלבד. גירסה זו נתמכה בעדותה של גב' מלישב ליליה, המשמשת כסגנית מנהל אגף התנועה, אשר הגישה תעודת עובד ציבור, ואין חולק כי עדה אובייקטיבית לחלוטין, אשר אמרה במפורש "פנייה שמאלה לתחנת הדלק מרחוב קרול אף פעם לא היתה ניתנת משני נתיבים".

לפיכך, צדק בית המשפט כאשר העדיף עדות אובייקטיבית זאת על פני עדות הנוגעים בדבר- המבקשת ובנה, ובמסקנתו כי המבקשת לא הצליחה להוכיח תביעתה.

אשר לטענת המבקשת כי היתה זו עדה מטעם הנתבע (המשיב), איני רואה כל חשיבות בנקודה זו. העדה הוגדרה כעדת תביעה לאורך כל הדיון בבימ"ש קמא. אך בין כך ובין כך, המדובר, כאמור, בעדה ניטראלית ומטעם זה בלבד עדותה בעלת משקל רב יותר.

בנסיבות אלו, יפים דבריו של כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 4122/06 ד"ר צבי אורי מעוז נ' מיכאלה יעקב:

"בית המשפט לתביעות קטנות, בתום הליך בפניו, קבע באורח מנומק מסכת עובדתית שכמובן זכותו של המבקש לחלוק עליה, אך אין בה כל דופי משפטי... גם אם נותרה טרוניה בליבו של המבקש, אין בכך כדי להצדיק, על פי גישת המחוקק בתביעות קטנות, הליכים נוספים...".

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.