ווקנין נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו, לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות, זאת עשה לאחר שהראו בפניו ראיות, כך סבר, מספיקות ללמד שהאמור בכתב האישום, לפיו נהג המערער כאשר בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו 575 מק"ג אלכוהול.

במקרה זה, ההרשעה הייתה רק על סמך קביעת מכשיר הינשוף, משום שבבדיקת מאפיינים שהוגשה לבית משפט קמא ועליה העיד איש המשטרה, הצליח המערער בכל המבדקים. כלומר, והנני מצטט מהכרעת דינו של בימ"ש קמא "עמידתו הייתה יציבה, הליכתו על קו הייתה רגילה והוא לא החטיא הבאת אצבעו לאף בעיניים עצומות...התנהגותו הייתה רגילה".

בית משפט קמא הרשיע אפוא את המערער, בעיקר על סמך הבדיקה של מכשיר הינשוף, אלא שבית משפט קמא לא ייחס משקל לעובדה שלא הוכח ע"י התביעה שמכשיר הינשוף כויל. לצורך הוכחת הכיול, כך קבע גם פסק הדין עליו הסתמך בית משפט קמא בעניין עוזרי, וזאת הייתה עמדת המדינה עצמה בשורת ערעורים אחרים שהיו בפניי, על המדינה להגיש באמצעות כלל של סייג לעדות מפי השמועה, את תעודות הכיול, אשר נערכו באנגליה, באשר לריכוז האלכוהול במכשיר המשמש בסיס לכיול הינשוף.

מכשיר מדעי שנעשה בו שימוש לקביעת עובדות, צריך שיהיה מכויל, כך לפי כל הדעות. משלא הוכח כי המכשיר כויל כהלכה, אין ביטחון שקביעותיו, גם אם תקין, משקפות את האמת ואת המציאות. בנסיבות אלה, מתעורר ספק שמא המערער אכן היה שיכור, ובנסיבות אלה יש לזכות אותו וכך אעשה.

הקנס ששולם יוחזר למערער.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"ב, 24/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט