ווקנין נ' לבידי לביא מסחר ושווק בע"מ ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (גב' מיכל שכנר) בתיק הוצאה לפועל 01-28005-12-7, במסגרתה דחתה את בקשת החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

על פי הנטען בבקשה זו, המבקש, שהוא חייב במספר תיקי הוצאה לפועל, הגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ולאחד את תיקיו, ולשלם תשלום חודשי בסך 150 ₪ לכל התיקים גם יחד, כאשר רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה דחתה את הבקשה והפנתה אותו להליכי פשיטת רגל.

המבקש הגיש לרשמת ההוצאה לפועל בקשה לעיון חוזר והציע להגדיל את צו התשלומים החודשי לסכום של 400 ₪.

גם בקשה זו נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה.

מכאן בקשת רשות הערעור.

לשיטת המבקש החלטות רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה שגויות נוכח העובדה כי סך חובותיו אינם עולים על הסכום של 274,867 ₪ ובמונחים של פשיטת רגל ובמציאות הקיימת זהו סכום שניתן לפרוע במסגרת תיק איחוד, ואין חובה להפנותו להליכי פשיטת רגל, על המשתמע מכך, ויהיה זה נכון וראוי להכריז עליו כמוגבל באמצעים.

לשיטתו, פנייה להליכי פשיטת רגל כרוכה בעלויות רבות – דבר שאינו מתאפשר כעת לאור מצבו הכלכלי.

עוד טוען המבקש כי עם שיפור מצבו הכלכלי יבקש מיוזמתו (או מיוזמת הנושים) חקירת יכולת או בקשה להגדלת הצו או לנסות ולהגיע להסדר חובות.

המבקש מציין כי הליך של פשיטת רגל צריך לבא מרצונו החופשי והצעת הרשמת הנכבדה להפנותו להליך זה, צריכה להיות בהסכמה ומדעת.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וכן בהחלטות רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בקבלת תשובה.

סמכות רשם ההוצאה לפועל בין אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים ובין אם לאו- סמכות שבשיקול דעת היא, שיש בה כדי לאזן בין השיקולים שבין כל מקרה לפי נסיבותיו.

רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, לאחר שבחנה את הבקשה ובהצעת המבקש לשלם סכום של 150 ₪ לחודש בגין חובותיו ציינה כך:

"החייב מציע לשלם 150 ש"ח לחודש לפירעון כל חובותיו בהוצל"פ. בנסיבות אלו, נראה שהמשך הליכי ההוצל"פ לא יביא לפירעון חובותיו של החייב, אלא אך להנצחתם באופן שבו הדעת נותנת שהחובות לא ייפרעו לעולם, או, לכל הפחות, פירעונם ייארך שנים רבות מאוד. נראה איפוא כי מקומו של חייב זה, בנסיבות אלו, צריך להיות בהליכי פשיטת רגל, ולא בהליכי הוצל"פ, וזאת הן לאור חוסר התוחלת והתועלת שבהמשך הליכי הוצל"פ, בכלל, ובאיחוד תיקים, בפרט, והן מאחר שרק במסגרת הליכי פש"ר ובכפוף להוראות הדין ישנה אפשרות שהחייב יקבל הפטר מכל חובותיו ויוכל לפתוח דף חדש של ממש בחייו".

טעמיה ונימוקיה של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה נכונים וסבירים הם; טענת המבקש כי הליכי פשיטת רגל מתאימים לחובות גבוהים מאוד אינה בהכרח נכונה, עת המדובר על מי שמבקש לשלם את חובותיו בתשלומים חודשיים של 150 ₪ (או גם 400 ₪) שאין בהם כדי לסייע לו.

משכך, הרי סירובה של הרשמת הנכבדה שלא להכריז על החייב כמוגבל באמצעים, ראויים ואינני סבור שיש להתערב בהחלטתה.

ראו נא את ההחלטה בקשר לבקשה הנוספת שהוגשה:

בנוסף, החלטתי שבנדון התקבלה לגופה, לאחר עיון בנתונים שהציג לפני החייב. מנתונים אלה עולה כי הידרשות לבקשתו של החייב תהווה, מחד, פגיעה בלתי סבירה בזכויות הנושים להוציא את יומם ופגיעה בתכליתה של לשכת ההוצל"פ כרשות שתכליתה היא, בראש-ובראשונה, גביה, ומאידך חסרת תועלת גם באספקטים סוציאליים, באשר נוכח חובותיו המרובים של החייב, אינני רואה מזור ומרפא לו במסגרת תיק איחוד והכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

היינו – סברה הרשמת, בהתאם לשיקול דעתה שאין מקום להכריז על החייב כמוגבל באמצעים, והודיעה לו על יכולתו לפנות להליכי פשיטת רגל.

יובהר – הרשמת הנכבדה לא הפנתה להליכי פשיטת רגל -דבר שאיננו בסמכותה – אלא יידעה אותו בלבד לגביהם, ולפיכך כל הטענות של המבקש לעניין זה נדחות.