וועדת השחרורים תדון מחדש בשחרורו המוקדם של אסיר אזרח רומניה

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע בעע"א 5380/08 מיום 23.7.08 (הרכב כבוד השופטים הנשיא י' פלפל, נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ), אשר דחה את עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיבה מיום 20.3.08 לדחות את בקשתו לשחרור על תנאי.

העובדות והשתלשלות ההליכים בקליפת האגוז

1.        המבקש, אזרח רומניה, הורשע בביצוע עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ובעבירה של ביצוע מעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו גזר על המבקש עונש מאסר בן חמש עשרה שנים (ת.פ.ח. 1188/00) ובית משפט זה הקל בעונש כך שעונשו של המבקש הופחת לעשר שנות מאסר (ע"פ 3902/02, ניתן ביום 1.1.04 על ידי כבוד השופטים ד' ביניש, א' ריבלין וא' לוי). בבסיס ההקלה בעונשו של המבקש ניצבה העובדה שלמבקש אין משפחה, חברים או מכרים בישראל, אין לו כל מקרות כספיים והמשמעות של מאסר ממושך עבורו היא ניתוקו המוחלט ממשפחתו וחבריו ברומניה, שכן הוא לא יקבל ביקורים כשלהם ולא יהיה זכאי לצאת לחופשות. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 15.12.00.

2.        המבקש הגיש למשיבה בקשה לשחרור על תנאי ולאחר שהמשיבה קיימה דיון בעניינו ביום 20.2.07, בקשתו סורבה. כנגד סירוב זה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט קמא (עע"א 5370/07) ועתירתו נדחתה, לאור קביעתו של בית המשפט קמא כי חוות דעתו של מרכז בריאות הנפש (להלן - מב"ן) שהוגשה בעניינו של המבקש אינה עונה על דרישותיו של חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"ב - 2002 (להלן - חוק שחרור על תנאי) הואיל והיא אינה כוללת מידע אובייקטיבי על חייו של המבקש ברומניה ומאידך, קיימת רמת מסוכנות גבוהה של העותר וממילא לא ניתן לפקח אליו ולהכין תוכנית לשיקומו, הואיל והוא תושב חוץ.

           המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 5719/07, הרכב כבוד השופטים מ' נאור, ע' ארבל וח' מלצר) ולאחר שהתקיים דיון בעניין, פסק בית משפט זה ביום 24.9.07 כדלקמן:

"1.   המדינה תסייע ככל שביכולתה לבירור השאלה האם היו למבקש בעבר הרשעות קודמות בענייני מין ברומניה. הבירור ייעשה בין אם דרך הפניה לשלטונות הרומניים ובין אם על ידי איתור אינפורמציה ממשרד הפנים [...] הבירור ייעשה בהקדם האפשרי.

2.    בהקדם, לאחר השלמת הבירור, יובא עניינו של המבקש מחדש בפני ועדת השחרורים, כדי שתשקול מחדש את תוצאות הבירור.

3.    בהסכמה זו מסתיים הדיון בעתירה זו.

4.    הצדדים שומרים על טענותיהם."

3.        בעקבות פסק הדין האמור, הומצא למשיבה אישור של הקונסוליה הרומנית בישראל בדבר העדר הרשעות קודמות של המבקש ברומניה. העניין הובא לידיעתה של המשיבה, ובדיון שהתקיים ביום 8.1.08 קבעה כי בטרם תתקבל הכרעתה הסופית, יש להמציא לה עדכון לדוח מב"ן. ביום 13.3.08 התקיים דיון לפני המשיבה, במסגרתו הוגשה חוות דעת מעודכנת של מב"ן. לפי חוות דעת זו, למרות שהעדר עבר פלילי של המבקש מפחית את מסוכנותו לא די בכך, הואיל והמבקש הינו תושב חוץ ותנאי השחרור שלו אינם ידועים ואין למב"ן כל השפעה עליהם. לבסוף, קבעה חוות הדעת כי בהתחשב במידע הקיים אודות המבקש, רמת הסיכון לרצדיביזם מיני היא בינונית.

           בנוסף, הוגשה למשיבה חוות דעת פרטית מטעם המבקש אשר הוכנה על ידי ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה, במסגרתה נקבע (בסעיף "מסקנות והמלצות"):

"מדובר באסיר שמצוי במצוקה נפשית בשל תנאי המאסר הייחודיים שלו, אי יציאתו לחופשות וריחוק רב שנים ממשפחתו. עושה רושם שלמאסר הממושך בישראל אפקט הרתעתי משמעותי. על סמך זאת ועל סמך האבחון שנערך לאסיר, להערכתי רמת הסיכון לרצידיביזם בתחום המיני בשחרורו המוקדם של מר בולמגה וגירושו מהארץ לרומניה היא נמוכה."

[ההדגשות במקור - י.ד.].

4.        ביום 20.3.08 דחתה המשיבה את בקשת המבקש לשחרור מוקדם ממאסר, בקובעה כי גם במסגרת חוות דעתו של ד"ר שני מופיעים "אלמנטים של מסוכנות" וכי בנסיבות העניין, אין באפשרותה להתבסס על סעיף 12(א) לחוק שחרור ממאסר. כן קבעה המשיבה כי אין באפשרותה לקבוע תנאים מגבילים לשחרורו של המבקש, הואיל והוא היה מגורש לרומניה אילו הייתה מורה על שחרורו. בסופו של דבר, קבעה הועדה כי למרות שלא הוכחה רמת מסוכנות גבוהה, הרי שנשקפת מסוכנות מן המבקש ואין בידיה נימוקים מיוחדים שניתן להשתמש בהם על מנת לשחררו וממילא אין באפשרותה לקבוע ממצא פוזיטיבי בניגוד לעמדת מב"ן.

5.        כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט קמא. ביום 23.7.08 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקובעו כי לאחר בחינה מדוקדקת של מסקנות המשיבה, נחה דעתו כי מדובר בהחלטה סבירה, צודקת ונכונה. מכאן הבקשה שלפנינו.

טענות הצדדים

6.        לטענת המבקש - באמצעות באת כוחו, עו"ד י' וייסבוך - בית המשפט קמא לא בחן את סבירות החלטתה של המשיבה, לא דן בטענותיו של המבקש לגופן וקיבל את עמדת המשיבה ללא הנמקה. לטענתו, המשיבה לא העניקה את המשקל הראוי שיש להעדר עבר פלילי ברומניה על הערכת מסוכנותו, ולפיכך חרגה מהנחייתו של בית משפט זה שניתנה במסגרת פסק הדין ברע"ב 5719/07. יתר על כן, טוען המבקש כי המשיבה העניקה משקל יתר לעצם הכחשתו את ביצוע העבירות בהן הורשע ולעובדה כי לא סיפר אודות סיבת היותו נתון במאסר לבני משפחתו ברומניה.