וול ואח' נ' אל נג'אר ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

במסגרת הבקשה שלפניי טענו המבקשים, כי יש להורות על סילוק תביעתם של המשיבים על הסף וכי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. כמו כן ביקשו, כי בית המשפט יורה על איחוד הדיון בתובענה שלפניי ובת.א 17787-02-14.

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. במסגרת כתב התביעה טוענים המשיבים, שני אחים, כי המבקשים הינם אב ושני בניו וכי במועדים הרלוונטיים המבקשים היו בעליו של מבנה בחיפה. לטענתם, המבקשים הפעילו מוסך בקומת הקרקע של המבנה והמשיבים שכרו מהם שטחים המצויים בקומה השנייה של המבנה והפעילו במקום מסעדה ואולם אירועים. לטענת המשיבים, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשל העובדה שהמבקשים לא המציאו להם היתר בניה עבור שטח הבניה כך שיהיה בידם לקבל רישיון עסק. המשיבים טוענים, כי באחד הימים הם הגיעו למקום ולפתע המבקשים החלו לתקוף את המשיב מס' 1 ולאחר שהמשיב מס' 2 ניסה לסייע לו תקפו גם אותו. לטענתם, המבקשים ביצעו כלפיהם עוולת תקיפה ועוולת הפרת חובה חקוקה ועליהם לפצותם בגין נזקיהם.

המבקשים טוענים, כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה וכי הסמכות לדון בה מסורה לבית משפט במחוז חיפה זאת בהתאם למקום מגוריהם, מקום עסקם והמקום בו אירעו האירועים לפי כתב התביעה.

עוד טענו המבקשים, כי יש להורות על סילוק תביעתו של המשיב מס' 1 מאחר והינו פושט רגל אשר לא קיבל אישור לנהל את ההליך בו עסקינן.

המשיבים הגישו תביעה נוספת בגין אותו אירוע בבית משפט לתביעות קטנות ובמסגרתה עתרו לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו להם, לטענתם. המבקשים טוענים, כי אין הצדקה לפיצול בין שתי התביעות וכי יש להורות על איחוד הדיון בהן.

המשיבים מתנגדים לבקשות וטוענים, כי דינן להידחות. לטענתם, אין מקום להורות על העברת התובענה שכן לבית משפט זה מסורה הסמכות לדון בתובענה שכן בעקבות האירוע הם קיבלו טיפול רפואי ממושך בבית החולים בנצרת וכן נזק ההשתכרות וההוצאות אשר נגרמו להם נגרמו בנצרת עילית. הם הוסיפו, כי כיום המדיניות היא שבית המשפט לא ייטה להעביר תביעה ממקום למקום כשההעברה רק מכבידה ומסרבלת וציינו, כי ההעברה המבוקשת הינה לעיר קרובה אחרת.

באשר לבקשה לסילוק תביעתו של המשיב מס' 1 בהיותו פושט רגל טענו המשיבים, כי ההלכה היא שפושט רגל אינו מנוע באופן מוחלט מלהגיש תביעות ולא כל תביעה מחייבת קבלת היתר הנאמן וזהו הדין כאשר עסקינן בתביעה המתייחסת לנזקיי גוף אשר נגרמו לפושט רגל. הם הוסיפו, כי המשיב ידאג לקבל מהנאמן היתר להמשיך בתביעה.

באשר לאיחוד התיקים טענו המשיבים, כי הם מתנגדים לאיחוד הדיון עם התביעה השנייה אשר הוגשה כתביעה קטנה.

דיון ומסקנות

כאמור, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה, האם לבית משפט זה מסורה הסמכות המקומית לדון בתובענה אם לאו. כמו כן, הם חלוקים ביניהם בשאלה האם יש להורות על סילוק תביעתו של המשיב מס' 1 בהיותו פושט רגל והאם יש להורות על איחוד הדיון בין התובענה בה עסקינן והתביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו בגין אותו אירוע נטען בו עוסקת התביעה שלפניי.

תחילה מצאתי לדון בטענה באשר לשאלת סמכותו של בית משפט זה לדון ולהכריע בתובענה נשוא הבקשה. שכן, ככל שתתקבל טענת המבקשים בעניין זה הרי שאין מקום, כי בית משפט זה יכריע ביתר הטענות.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפני מצאתי להיעתר לבקשה ולהעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה.

תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת, כי: "תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."