וולף נ' ברגמן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 23/12/09.

1. לטענת התובעת, עת נסעה ברחוב כיבוש העבודה בהרצליה, ראתה כי רכבו של הנתבע 1 עומד בצד הימני של הכביש ללא תזוזה. לאחר מספר דקות היא החלה להתקדם ועקפה את הנתבע 1 מצד ימין. רק לאחר שרכבה של התובעת כמעט ועבר את רכבו של הנתבע 1, החל לפתע רכבו של הנתבע 1 בנסיעה לאחור על מנת להיכנס לחניה מימין, במצב זה, רכבו סטה לכיוון שמאל ומשכך, פגע ברכבה של התובעת. לטענת התובעת בנסיבות האמורות , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה.

2. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 ביקש להחנות בחניה מצד ימין של הכביש ומשכך, עצר , ראה במראה את התובעת עוצרת מאחוריו והחל בנסיעה לאחור, בעיצומה של החניה, הרגיש לפתע הנתבע מכה בחלק הקדמי השמאלי של רכבו ואז התברר לו כי התובעת, אשר אצה לה הדרך, החלה בעקיפת רכבו תוך שהיא נוסעת עם שני גלגלים על המדרכה השמאלית ומשכך, נפגע רכבה מרכבו. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות תביעתה. לחילופין ובהשלמה טוענים הנתבעים כי רכבה של התובעת נבדק רק שלושה חודשים לאחר מועד התאונה ויש בכך בכדי לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים לרכבה העולים מחוות הדעת השמאית.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ועדה מטעמה – אחותה הגב' ענת וולף וכן, הנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני בית המשפט תמונות המעידות על הנזק לכל אחד מן הרכבים, תרשימי האירוע על ידי כל אחד מן הצדדים וכן, תמונה המתעדת את מקום האירוע ובהתבסס לה טען הנתבע 1 כי רוחב הרחוב היה צר מכדי לאפשר לתובעת עקיפתו מבלי לעלות עם שני הגלגלים השמאליים על המדרכה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

5.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי מוטל על התובע הנטל להוכיח את טענותיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזו מן הגרסאות באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסה זו.

הראיות החיצוניות הינן תמונות המעידות על הנזקים לכלי הרכב של הצדדים.

בחינת התמונות האמורות מעידה על כך, שרכבו של הנתבע 1 נפגע בחלקו השמאלי הקדמי ואילו רכבה של התובעת נפגע בחלקו האחורי הימיני וזאת, מאמצע הדלת הימנית האחורית לכיוון הכנף והגלגל האחורי הימני.

מיקום הנזקים לרכבים מעיד על כך שהילך התאונה היה כדלקמן: התובעת החלה בעקיפת הנתבע, אשר היה בעצירה בזמן תחילת העקיפה, רק כאשר כמחצית מרכבה של התובעת כבר עקף את הנתבע , החל הנתבע בסיבוב רכבו תוך נסיעת לאחור על מנת להכנס לחניה.

הילך התאונה נתמך בכך, שהנזקים ברכבה של התובעת הינם בחלק האחורי של רכבה- דבר המעיד על כך שלפחות מחצית הרכב כבר עקפה את רכבו של הנתבע . זאת ועוד, הילך התאונה נתמך בכך, שרק בחלק הראשון של הנסיעה לאחור על מנת להכנס לחניה קיימת סטיה של הרכב החונה לכיוון הנתיב השמאלי בעוד שבשלב השני, לאחר הסטייה האמורה, כבר נוסע הרכב לאחור ומשכך, לא זו בלבד שאין הוא סוטה לכיוון שמאל אלא שהוא הולך ומתרחק ממנו בנסיעה לאחור.

לאחר שקבעתי את הילך התאונה האמור, הנני נדרשת לשאלת אחריות כל אחד מן הצדדים לתאונה בהתחשב במהלכה .

לענין זה- הנני קובעת כי החלק הארי של האחריות מוטל לפתחו של הנתבע 1- שכן, גם באם אקבל את טענתו ולפיה זיהה את רכב התובעת עוצר אחריו ברחוב ומאפשר לו לבצע את החניה (כנטען על ידו בעמ' 2 שורות 18-19 לפרוטוקול), אין ספק כי הוא התמהמה בתחילת החניה שכן, לאור הילך התאונה- הוא החל בביצוע החניה רק לאחר שהחלק הארי של רכבה של התובעת עקף אותו – משהתמהמה הנתבע בתחילת החניה, היה עליו לבדוק שוב , טרם תחילת ביצועה, אם מצב השטח הינו כפי שבחן אותו קודם לכן אם לאו. משלא עשה כן הנתבע 1 הרי שמוטלת גם עליו האחריות לתאונה.

באשר לתובעת – הרי שהתובעת העידה כי ראתה את הרכב עומד ללא תנועה ולא הבינה מה יש בכוונתו לעשות , לאחר שחיכתה וראתה כי הוא עומד ללא תנועה,החלה בעקיפתו (ראה עמ' 1 שורות 16-18 לפרוטוקול) – בנסיבות אלו בהן , כוונותיו של הנתבע 1 לא היו נהירות לתובעת, היה עליה לנסות ולבררן על ידי צפצוף וזאת, טרם תחילת העקיפה . זאת ועוד, בין אם עלתה התובעת עם שני גלגלים על המדרכה ובין אם לאו, אין עוררין כי מדובר בכביש צר ומשכך, חשיבות רבה נודעת למחדלה של התובעת מהסבת תשומת ליבו של הנתבע לתחילת העקיפה על ידי התובעת . משלא עשתה כן , מוטלת גם עליה האחריות לתאונה .

לאור האמור לעיל ולאחר בחינת האחריות של כל אחד מן הצדדים לתאונה – הנני קובעת כי אחריותה של התובעת לתאונה הינה בשיעור 25% ואילו אחריותו של הנתבע 1 לתאונה הינה בשיעור 75%.

7. משקבעתי כמפורט לעיל את האחריות לתאונה, הנני נדרשת לשאלת הנזק אשר אירע כפועל יוצא הימנה. לענין זה, התובעת תמכה את הנזק בחוות דעת שמאית אשר אמנם נערכה שלושה חודשים לאחר התאונה ואולם, הואיל והנתבע לא כפר לגופם של דברים בנזקים אשר אירעו לתובעת כאשר הוצגו בפני בית המשפט הנזקים העולים מתמונות הנזק והטענה הינה בבחינת טענה בעלמא אשר הועלתה במסגרת כתב ההגנה ותו לא - הרי שהנני קובעת כי לא נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים כפי ששומתם נקבעה על ידי השמאי מטעם התובעת . משכך, הנני קובעת כי התובעת הוכיחה את הנזקים הנתמכים בחוות הדעת בסך כולל של 4882: וכן, שכ"ט שמאי בסך 500 ₪. משכך, כלל נזקיה של התובעת מהתאונה עומדים על סך של 5382 ₪ . התובעת לא הוכיחה את רכיב הטרחה , אשר מסור לשיקול דעת בית המשפט במסגרת ההוצאות הנפסקות בהליך כפי שיפורט להלן. לאור קביעת שיעור אחריותו של הנתבע 1 בתאונה, הנני קובעת כי יש להשית עליו סך השווה ל 75% מהנזקים המוכחים כמפורט לעיל – דהיינו סך : 4,036 ₪.

8.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי – הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 4,036 ₪ . התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.