פסק דין
העניין שבפני, תובענה כספית הנוגעת לנזקים נטענים כתוצאה משירות לקוי אשר ניתן לתובעים, לטענתם, בהקשר של הזמנת עבודות נגרות.
לפי המתואר בכתב התביעה, בחודש ספטמבר 2011 הזמינו התובעים מאת הנתבעת ביצוען של עבודות נגרות, בהיקף נרחב, ובהן ארונות מטבח, ארון בגדים, וכן ארון ושולחן לחדר העבודה. התובעים טענו כי בחודש נובמבר 2012 הותקנו ארונות המטבח בדירה החדשה, אולם הם היו פגומים בשל הבדלי צבע ניכרים בין דלתות ארונות המטבח; כמו כן טענו התובעים לחוסר תקינות בדלת ההזזה בארון הבגדים; כן טענו התובעים כי בקשר לריהוט אשר הוזמן לחדר העבודה, נותרו הבדלי צבע ניכרים הפוגמים בהנאתם של התובעים, ואינם תואמים את אשר הוזמן ואת אשר הובטח להם.
הנתבעת טענה מנגד, כי תביעתם של התובעים הינה חסרת בסיס. לגישתה, בכל הנוגע לארונות המטבח, הרי שמדובר בלוחות עץ טבעי, אשר בגינם ישנה אפשרות כי יהיו הבדלי גוון (שכן אינם תוצר תעשייתי אלא מוצר טבעי העובר עיבוד), ועובדה זאת גם הוסברה לתובעים וגם נרשמה מפורשות בהזמנה. הנתבעת הוסיפה כי על מנת לרצות את התובעים, נטלה את הדלתות לצביעה מחודשת, ללא דרישת כל תשלום; בכל הנוגע לארון ההזזה, טענה הנתבעת כי לא נמצאה בארון כל בעיה; בכל הנוגע לריהוט חדר העבודה, טענה הנתבעת כי מדובר בארון ושולחן העשויים משני חומרים שונים בתכלית (עץ ופורמייקה) אשר אינם יכולים לשאת את אותו גוון מדויק);
לאחר שנתקיים בפני דיון ביום 12.9.2013, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ובשים לב להוראות חוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974, המאפשר לקבלן לתקן הטעון תיקון בטרם תוחל חובת השבה או פיצוי (סעיף 3 (א) לחוק הנ"ל: "לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו"), ולאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, תמונות ארונות המטבח וכן שתי דלתות המטבח אשר הובאו על ידי התובעים במועד הדיון אשר נתקיים באותה עת, הוריתי על מינויו של מומחה לעבודות גמר, על מנת שיחווה דעתו בדבר האפשרות לתקן הטעון תיקון בטרם מתן פסק דין.
בהתאם מונה מר אריה זיו, כמומחה, וביום 21.11.2013 ניתנה חוות דעתו של המומחה, אשר קבע שאכן לגבי ארונות המטבח "בבדיקה שנערכה נמצאו 3 מגירות ו-4 דלתות בצבע חריג במעט משאר חלקי המטבח" וכן "קיימת דלת בחלקו התחתון של המטבח אותה יש ללטש צבוע מחדש", וכן כי ישנו קושי בפתיחת דלתות ההזזה בארון הבגדים; כמו כן קבע המומחה כי ישנם הבדלי גוון מהותיים בריהוט חדר העבודה; בנוסף לכל האמור, קבע המומחה כי הליקויים (או הפגמים, לצורך העניין) ברי תיקון.
לפי עדכון אשר מסרו הצדדים בהתאם להוראותי, בעקבות אותה חוות דעת, נלקחו חזיתות ארונות המטבח לצביעה מחודשת, פעם ראשונה ביום 19.1.2014, וצביעה מחודשת נוספת ביום 7.2.2014; בנוגע לארון ההזזה נתברר סיבה לקושי בפתיחת הארון הייתה נעוצה בכך כי היה רכיב חסר אשר הותקן לאחר מתן חוות הדעת; בנוגע לריהוט חדר העבודה הצדדים חתמו על מפרט מחודש לציפוי ריהוט חדר העבודה ביום 10.1.2014 ובכך הושלם נושא זה ;
לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות ולהסכמות אשר ייתרו הצורך במתן פסק דין, קבעתי דיון משלים בפני ליום 27.3.2014. התובעים תיארו את נסיבות והשתלשלות הליך צביעת דלתות ארונות המטבח, לרבות הצביעה המחודשת, נטילת חלקים והחזרתם, ולדבריהם "בסופו של דבר קיבלנו מה שהיה עם שיפור קטן. היה הבדל בגוונים ונשאר הבדל בגוונים, השינוי היה מינורי".
לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התובענה, אולם במקצתה בלבד.
דומה כי ציפייתם של התובעים לקבלת מטבח בגוון אחיד אינה עולה בקנה אחד עם הזמנת מטבח אשר חזיתו עשויה מעץ טבעי; אני מקבל בהקשר זה את דברי המומחה ואת דברי נציג הנתבעת, כי לא ניתן לצפות ממספר לוחות עץ טבעי, להיות זהים לחלוטין;
אין משמעות הדברים כי הבדלים חריגים הינם דבר מובן מאליו (והמומחה חיווה דעתו לגבי הבדלים חריגים – מה שהביא לצביעת כמעט כל המטבח מחדש), אולם הבדלים לא ניכרים הינם אפשריים. מן הראוי להדגיש כי ההזמנה החתומה על ידי התובעים מכילה את הכיתוב "בדלתות עץ/דלתות פורניר, חזיתות הארון, ייתכנו הבדלי גוונים בצבע". איני נדרש לשאלת היות אותו כיתוב נושא אופי של תנאי מקפח בחוזה אחיד, ואולם אציין כי מן הראוי שהסברים מפורטים בהקשר זה יינתנו בעל פה, על מנת למנוע טענות בהקשר זה, ולא התרשמתי שהסבר מפורט ניתן.
ניכר כי לפחות בתחילה, הכילו ארונות המטבח הבדלי גוון חריגים, אולם לאחר מכן, התרשמתי שההבדלים פחתו, ושהמטבח הובא למידה אחידה יותר, גם אם לא זהה בצורה מוחלטת – תוצאה אשר אני מקבל אותה כסבירה, בנסיבות העניין, לאור הסברי נציג הנתבעת בדבר אופן העבודה מול לוחות עץ טבעי.
בכל הנוגע לשני הרכיבים הנוספים בתובענה, הרי שלאחר שניתנה חוות הדעת, הוחלפה הפורמייקה בחדר העבודה וסודרו ארונות ההזזה באופן שפתיחתם והשימוש בהם היו כמצופה. ניכר ביותר כי בסופו של דבר, הנתבעת כמעט יצאה מעורה על מנת לרצות לקוחותיה, אם כי הסדרת העניין הייתה ארוכה, לעתים ארוכה מדי, ולעתים מייגעת (המטבח פורק פעמיים ואף יותר וכיו"ב).
לאחר שכמעט כל הטעון תיקון הוסדר במסגרת יישום המלצות המומחה, נותר אך ורק לפסוק בגין אי הנוחות ועגמת הנפש אשר הייתה מנת חלקם של התובעים.
לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי ברכיב זה בסך של 3,000 ₪. התובעים נאלצו "למתוח" את המעבר לדירה החדש משך שנה וחצי, במסגרתה פורקו מירב הרהיטים עבורם התובעים שילמו ממיטב כספים; איתור התקלה בארון ההזזה נתבצע רק לאחר התערבות בית המשפט ולאחר חלוף דרך חתחתים של פניות, ביקורים ודרישות לסיוע, כאשר בדיעבד נתברר כי מסילת ההזזה הותקנה ללא רכיב אשר התקנתו מלכתחילה הייתה מונעת את כל הטענות; הטעון תיקון תוקן בהקשר זה, אולם עד התיקון, נאלצו התובעים לבקש ולחזור ולבקש כי יתייחסו לפניותיהם, ורק ההליך המשפטי הניע את הנתבעת לתקן הטעון תיקון;
כל אלו מביאים למסקנה כי הגם שבסופו של יום, כל הטעון תיקון אכן תוקן, דרכם של התובעים לקבל את אשר הוזמן במיטב כספם, לא הייתה סוגה בשושנים, ומן הראוי כי הדבר ימצא ביטויו בדרך של פסיקת פיצוי בגין הטרחה, אבדן הזמן וההליך המשפטי, אשר חלק ניכר מהם היה יכול להתייתר לו הייתה הנתבעת קשובה יותר בהקשר זה, לפניות התובעים.
הסכום כאמור, 3,000 ₪, ישולם בתוך 30 ימים מהיום; התובעים רשאים לקזז סכום זה מיתרת חובם לנתבעת;
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.