וואן אוורסט אחזקות בע"מ נ' קונץ בר

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך של 1,623 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהחלה דרכה כתביעה שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1823121127). התובעת היא חברת אחזקה והנתבעת היא בעלת דירה בבניין. הנתבעת הגישה התנגדות.

ההתנגדות נדונה בפני בדיון אשר התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, וכן על אסופת תכתובות דואר אלקטרוני שהוגשה לתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי התובעת התקשרה עם הקבלן שבנה את הבניין ומכר את הדירות לרוכשים (לרבות לנתבעת) בהסכם, לפיו ידאג הקבלן לקבלת יפויי כוח מאת רוכשי הדירות למינוי חברת אחזקה לבניין, ולפיו ימנה הקבלן את התובעת כחברת אחזקה. אין גם חולק, כי בחודש פברואר 2010 – לאחר חודשים ספורים מתחילת מסירת הדירות לרוכשים – הפסיקה התובעת לתת שירותי אחזקה לבניין. אין חולק, כי דמי הניהול שגבתה התובעת מהרוכשים היו 330 ₪ בחודש; כי הנתבעת לא שילמה דבר לתובעת; וכי הנתבעת שילמה לוועד הבית, שהתמנה בינואר 2010, את תשלומי ועד הבית שנקבעו (270 ₪ בחודש) עבור כל החודשים בהם החזיקה בדירה, לרבות החודשים בהם היתה לכאורה התובעת זכאית לדמי האחזקה.

טענות התובעת הן, בקליפת אגוז, כי הנתבעת חייבת לה את דמי האחזקה שלא שילמה עבור החודשים הרלבנטיים (6 החודשים שמספטמבר 2009 ועד פברואר 2010), וכי ככל ששילמה דבר מה לוועד הבית, תוכל לדרוש החזרים ממנו; ואילו טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי שילמה לוועד הבית את הסכומים שהוסכמו בהחלטת דיירים מחייבת, כי אין בינה לבין התובעת דבר, וכי התובעת אמורה היתה לתבוע את ועד הבית, אם היתה זכאית לדמי אחזקה עבור התקופה המדוברת.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ומבלי שיהיה בפסק-דין זה משום הבעת עמדה באשר לזכויות מי מהצדדים כלפי ועד הבית, לגבי הסכומים ששילמה לו הנתבעת עבור התקופה המדוברת, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים זה כלפי זה בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 720 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1823121127 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"זכ"ז אדר ב תשע"ד, 29 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.