פסק דין
בפני תביעתה של התובעת, על הסך של 20,000 ₪, בגין השבה של תשלום ששילמה עבור רכישת מיטה מהנתבעת, ובגין פיצויים על עגמת נפש; ביטול זמן; שיחות טלפון והודעות טקסט.
על פי כתב התביעה והמסמכים שהוצגו בדיון, התובעת הזמינה מהנתבעת, בהזמנות מס' 2302094 ו-2302085, מזרון מדגם מונבלאן סימונס, 2 כריות ויסקו וכן מיטה זוגית מדגם אליזבט, 2 שידות וקומודה – אשר נחתמו ביום 23/11/2012 ו- 25/11/2012.
בסופו של יום, לא סופק חדר השינה מדגם אליזבט, למרות שהנתבעת דחתה, ביום 3/1/2013, את מועד האספקה ליום 10/1/2013, וביום 10/1/2013 לא עלה בידה, בשנית, לספקו.
לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שהגישו הצדדים, בחקירתם בפני ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
לעניין הרכיב של השבת הסך של 8,000 ₪ ששילמה התובעת עבור המיטה, הרי שאין חולק בין הצדדים כי תשלום זה הושב לתובעת, ביום 18/2/2013, באמצעות החזר שביצעה חברת האשראי לחשבונה של התובעת. לתובעת, משום מה, אצה הדרך להגיש תביעה זו ביום 11/2/2013, למרות שביטול העסקה היה רק ביום 17/1/2013.
לעניין שאר רכיבי התביעה, נדמה כי צוינו על דרך ההפרזה וההגזמה, ומבלי לציין בפני בית המשפט את העובדה שהתובעת כבר זכתה לפיצוי מאת הנתבעת, בדמות בסיס-עץ שסופק יחד עם המזרון שהזמינה, וזאת מבלי שהוזמן על ידי התובעת ומבלי ששילמה עבורו דבר.
כאן המקום לציין, כי על פי המועד הנקוב בהזמנה 2302094, ממילא לא חלף זמן האספקה המשוער (שנקבע, בכתב, ל- 45 ימי עבודה) בעת שביטלה התובעת את ההסכם שבין הצדדים. הטענה כי סוכם מועד אספקה אחר, בעל-פה, היא טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב.
לפיכך, לכאורה, זכאית הייתה הנתבעת ל- 25% מערך ההזמנה, וזאת לאור תנאי ההזמנה המפורטים בתחתית מסמך ההזמנה.
אם כך, גם על סכום זה ויתרה הנתבעת, וזאת כפיצוי על ביטול מועד האספקה שנקבע בין הצדדים ליום 10/1/2013. סכום זה הינו סכום משמעותי (2,000 ₪) ויחד עם שווי המשוער של בסיס העץ (שהתובעת כלל לא הזכירה בכתב התביעה ולא קיזזה או הוכיחה את שוויו) מאיין את תביעתה של התובעת לרכיבי עגמת הנפש ו/או ביטול הזמן ו/או שיחות טלפון ו/או הודעות (שממילא כומתו באופן סתמי וללא ראיות של ממש – היעלה על הדעת שהתובעת התקשרה לנתבעת בשיחות טלפון שעלותן 1,000 ₪?).
מעבר לצריך אומר כי נפסק לא אחת שעוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.
יפים לעניין זה הדברים הבאים: "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". (מתוך בת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים – ההדגשה שלי – י.ב.).
הפיצוי הנתבע בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש, על ביטול מועד יחיד מוסכם של אספקתו של חדר שינה, הינו, ללא ספק, מופרז ואף מופרך.
לאור כל האמור לעיל, ומשהובהר כי הנתבעת ויתרה על דמי הביטול המגיעים לה והשיבה לתובעת את מלוא עלותו של חדר השינה, בצירוף בסיס-עץ שלא הוזמן כלל, אני מורה על דחיית התביעה.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע – בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.