החלטה
בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה. מדובר בערעור על החלטת כב' הרשמת א' נחליאלי מיום 13.9.2011, שדחתה את בקשתו של המבקש לחדש את ההליכים בתביעה שהגיש, אשר נמחקה ביום 1.6.2010 מחמת אי תשלום אגרה.
על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 (להלן: "תקנות האגרות") על המבקש פטור מאגרה להוכיח, בנוסף לקיומה של עילת תביעה, כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה.
בעניננו, ההליך איננו מגלה עילה, ובנוסף, המבקש לא הוכיח, וגם לא עשה כל נסיון להוכיח, כי הוא חסר יכולת כלכלית לשלם את סכום האגרה, מעבר לאמירות כלליות וסתמיות בעלמא.
ראשית לכל, המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה ודי בכך כדי לדחות בקשתו על הסף. בהיותו של המבקש תובע סדרתי, כפי שנראה להלן, הוא מודע היטב לחובה המוטלת עליו לתמוך את הבקשה בתצהיר, אך משיקוליו, הוא בחר שלא לעשות כן, למרות שדבר זה הביא עד היום לדחיית עשרות בקשות לפטור מאגרה שהגיש.
ההליך איננו מגלה עילה, שכן התביעה נמחקה כדין ביום 1.6.2010, לאחר שלא שולמה אגרת ההליך. לפיכך לא היה מקום לחדש את הדיון בתביעה בחלוף למעלה משנה, רק משום שהמבקש קיבל פטור מאגרה בהליך אחר, וממילא אין כל בסיס לערעור על החלטתה של כב' הרשמת נחליאלי. די בכך על מנת לדחות את הבקשה לפטור מאגרת הערעור על החלטה זו.
באשר ליכולת הכלכלית, המבקש לא טרח לצרף אסמכתא כלשהי להוכחת העדר יכולת כלכלית, כמפורט בתגובת הפרקליטות, כגון, אישור מל"ל בדבר קבלת קצבאות, תדפיס הוצאות אחזקת דירה (חשמל, טלפון, מים, מיסי עיריה, כבלים וכו'), תדפיס חשבון בנק ועוד כהנה וכהנה מסמכים שיכולים היו לבסס את טענתו בדבר העדר יכולת כלכלית.
לגופו של ענין, המבקש סומך את טענתו בדבר חוסר יכולת כלכלית אך ורק על החלטות בהליכים קודמים בהם ניתן לו פטור מאגרה, אלא שלמעט החלטה אחת, של כב' רשם בית המשפט העליון גיא שני מיום 25.8.2011 לפטור אותו מתשלום האגרה, אין הוא טורח לצרף לבקשתו את ההחלטות האחרות. מכל מקום, אין די בהפנייה להחלטות פטור קודמות כדי לבסס טענה לחוסר יכולת כלכלית. אכן, על פי תקנה 14 (ד)(1) לתקנות האגרות, החלטה שיפוטית לפטור מאגרה מהווה ראייה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית , אך כל עוד לא צורף לראייה זו פירוט מלא ועדכני אודות מצבו הכלכלי של המבקש אין בה די כדי לבסס טענה לחוסר יכולת כלכלית לשלם האגרה. לעניין זה, קבע בית המשפט העליון בבשג"ץ 6088/09 גדעון שריאור נ' מדינת ישראל (פורסם באתר משפטי) כי:
"... המערער לא תמך בקשתו לפטור מאגרה, כמו גם את ערעורו, בתיעוד כלשהו לענין חוסר יכולתו הכלכלית לשלם האגרה. העובדה שבהליכים אחרים ניתן למערער פטור מאגרה אינה מחייבת בהליכים אחרים ועליו לעמוד בדרישות למתן פטור מאגרה בכל הליך והליך בו מבקש הוא פטור מאגרה".
יתר על כן, רק לאחרונה דחה בית המשפט העליון במסגרת בש"א 5855/11 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל (פורסם באתר משפטי) בקשה לעיון חוזר בפסק דין אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטה לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. בית המשפט העליון התייחס לטענת המבקש בדבר השלכות הפטור מאגרה שניתן לו על ידי כב' הרשם גיא שני בהליך אחר, ודחה אותה:
"ייתכן שבמסגרת ההליך הנוסף הביא המבקש די מסמכים הדרושים להוכחת מצבו הכלכלי הנטען. מסמכים אלה לא הובאו בפני הרשם עת בחן את בקשת המבקש במסגרת ההליך דנן, ועל כן נדחתה בקשתו. מאותה הסיבה נדחה ערעורו על החלטת הרשם".
הדרישה לפריסת מלוא התמונה אודות מצבו הכלכלי של המבקש מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שעסקינן במבקש סדרתי אשר יזם עשרות הליכים משפטיים ובכולם הגיש בקשה לפטור מאגרה (ראה נספח 8 לתגובת הפרקליטות). אין צורך לומר כי גם בשנת 2010 יזם המבקש הליכים משפטיים רבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
לאור כל זאת, משלא פורט כהלכה מצבו הכלכלי של המבקש – לא הוכחה חוסר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה, וגם מטעם זה יש לדחות את בקשתו.
אשר על כן, הבקשה נדחית. האגרה תשולם עד ליום 15.3.2012, שאם לא כן – יימחק הערעור.
המבקש יישא בהוצאות המדינה בסך 2,000 ₪.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר, שופט
רשם ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו
