אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ואן קול נ' מדינת ישראל ואח'

ואן קול נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 22/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
18956-05-10
15/07/2013
בפני השופט:
רמי חיימוביץ

- נגד -
התובע:
מייק ואן קול
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בקשת הנתבעת לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לצוות על התובע כי יפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך. לטענת המדינה התובע הגיש עשרות ומאות הליכים משפטיים תוך שהוא מנצל לרעה את העובדה שבשל חסרון כיס הוא אינו משלם את ההוצאות שנפסקות כנגדו.

לאחר שמיעת עמדות שני הצדדים בכתב ובעל-פה מצאתי לדחות את הבקשה.

התביעה

התובע, בשנות הששים לחייו, אינו עובד, חסר נכסים ומתגורר בדיור ציבורי.

ב-14/9/03 הגיע להיכל המשפט בתל אביב כשבכליו אולר. בין התובע לבין מאבטחי משמר בתי המשפט החל דין ודברים שבסיומו נאזק התובע. לטענת התובע הוכה על ידי המאבטחים ונגרמו לו פגיעות גופניות לא מבוטלות. המאבטחים מכחישים כי היכו את התובע או כי נחבל בדרך כלשהי.

בגין אירוע זה הגיש התובע תביעה שמספרה 32676/05 אשר נמחקה מחוסר מעש. בהמשך פנה לסיוע המשפטי שהחליט למנות לתובע ייצוג משפטי ובעקבות זאת הוגשה התביעה כאן.

לשלמות התמונה נציין כי התובע תבע את המדינה ושני מאבטחים. המדינה הוציאה הודעת חסינות למאבטחים. התובע ביקש לבטל את ההודעה. בקשתו נדחתה וערעור שהגיש נמחק על פי בקשתו לאחר דיון.

הבקשה

עתה הגישה המדינה את בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיה אם תביעתו תדחה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לטענת המדינה התובע הוא "תובע סדרתי" שנקט עד כה ב-138 הליכים משפטיים בהם הייתה המדינה צד, וחויב בהוצאות בסך 91,698 ₪ לטובת המדינה, שעד כה לא שולמו. המדינה סבורה שסיכויי התביעה נמוכים שכן אין ראיה לכך שהתובע הוכה או נחבל בדרך כלשהי, וכי נוכח התנהלות התובע עד כה סיכויי המדינה להיפרע בגין הוצאותיה אם תדחה התביעה אינם קיימים. בנסיבות אלו קמה הצדקה להורות לתובע לפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.

התובע מתנגד לבקשה, שלטענתו נועדה לחסום את דרכו לבית-המשפט, שכן ברור למדינה שאין בידו להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות. התובע סבור שסיכויי התביעה אינם נמוכים כלל, והוא מוסיף וטוען כי הלכה פסוקה היא שחסרון כיס אינו עילה לחייב בעל דין בהפקדת ערובה. התובע מלין, בין השאר, על מועד הגשת הבקשה, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, ובעיקר לאחר סיום הליכי הערעור שאותו מחק רק נוכח התחייבות המדינה כי המאבטחים יעידו במשפט. לטענתו בקשת המדינה כעת נועדה למנוע את עדות המאבטחים חרף התחייבותה בבית-המשפט המחוזי.

לאחר שמיעת עמדות שני הצדדים, ואף שאינני מבטל את טענות המדינה כלל וכלל, מצאתי כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק חיוב התובע בערובה.

דיון

חיוב התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע עלולה לפגוע בזכות יסוד של התובע ולחסום את דרכו לבית-המשפט. לפיכך, ואף שכל הליך משפטי כרוך בהוצאות מצד הנתבע אין הוראה כללית המחייבת תובע להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 751-750).

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת אפוא לבית-המשפט שיקול דעת בבואו להחליט אם להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ובפסיקה גובשו כללים להפעלתה של תקנה זו ולאיזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכות הנתבע שלא לצאת בחסרון כיס אם התביעה תכשל. נקודת המוצא בפסיקה היא שהפקדת ערובה תעשה במקרים חריגים בלבד בהם התרשם בית-המשפט כי התובע נוקט בהליך סרק, ברם, נוכח הקושי להעריך את סיכויי ההליך בשלביו המוקדמים יש לוודא כי מדובר בהליך סרק מובהק (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן [2013]). שיקול נוסף הוא הקושי שיעמוד בפני הנתבע לגבות הוצאות שיפסקו אם התביעה תדחה, ולפיכך נקבע כי כאשר מדובר בחברה או בתובע המתגורר מחוץ לישראל הנטייה היא לחייב בהפקדת ערבון (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות אחרונות [2001]). עם זאת, מקום בו מדובר בתובע ישראלי אין לחייבו בערובה מחמת עוניו בלבד ואין לחסום את גישתו של תובע דל אמצעים לערכאות רק מחמת חסרון כיס (6353/12 הנ"ל, רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי [2013], גורן, 751; והשוו: רע"א 2146/04 מ"י נ' עזבון המנוח איברהים, פ"ד נח (5) 865 [2004]). שיקול נוסף שיש לשקול הוא מועד הגשת הבקשה, וככל שהיא מוגשת בשלביו המאוחרים של ההליך ייטה בית-המשפט לדחותה (6353/12).

המדינה סבורה כי במקרה הנוכחי מתקיימים התנאים לחיוב בערובה שכן לטעמה התביעה היא תביעת סרק וסיכויי גביית ההוצאות נמוכים. המדינה מוסיפה כי משקלם של שיקולים אלה מתחזק מאוד נוכח העובדה שמדובר ב"תובע סדרתי" שמגיש מאות הליכים לבית-המשפט תוך שהוא מנצל את העובדה שבשל מצבו הכלכלי הוא אינו נושא בחיובי ההוצאות המוטלים עליו. שיקול זה הוא שיקול נכבד ביותר. הגשת הליכי סרק גורמת לעומס על מערכת המשפט ולפגיעה בזכות הגישה של בעלי דין המביאים לבית-המשפט עניין שראוי לדון בו. קיים אפוא אינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק המסבים נזק לציבור בשל הקצאה לא נאותה של משאבים וגורמים לעיכוב הטיפול בהליכים ראויים ולפגיעה בציבור הרחב (השוו: רע"ב 689/10 מועתסם נ' מ"י [2010]; ש' לוין פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג), 5-4). לפיכך, מקום בו נמצא כי התובע מרבה בהגשת הליכי סרק ואינו משלם את הוצאותיו יש לשקול בחיוב השתת ערובה להפקדת הוצאות (ת.א. (ת"א) 38248/07 רותם נ' נחמני [2008]). עם זאת, יש להקפיד שלא לחסום כליל את גישתו של אדם כלשהו למערכת המשפט. זוהי זכות יסוד ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו ולהבטיח כי מקרים בהם מתגלה עילת תביעה ממשית יתבררו (השוו: 6188/11 סלע נ' שב"ס [2011]). בהקשר זה יש לזכור כי החסם ה"טבעי" בפני הגשת תביעות סרק הוא תשלום האגרה, אם כי חסם זה עשוי להמצא בלתי יעיל בחלק מן המקרים, לרבות בתביעה נזקי גוף בה האגרה משתלמת ברובה לאחר סיום ההליכים.

מן הכלל אל הפרט

לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים מצאתי כי במקרה זה אין לחייב את התובע בהפקדת ערובה. אכן, המדינה הראתה שהתובע מרבה להגיש הליכים לבית-המשפט, חלקם הגדול נדחה אך בשל מצבו הכלכלי הוא אינו משלם הוצאות בסך עשרות אלפי שקלים שנפסקו למדינה. אין ספק כי אם תדחה התביעה תתקשה המדינה לגבות את הוצאותיה.

בנסיבות אלו יש מקום לשקול בכובד ראש הטלת ערובה על התובע, אולם כפי שהובהר טרם הטלת הערובה יש לבחון את המקרה לגופו, ובחינה זו מובילה לדחיית הבקשה. טעם הדבר: הואיל ואין מחלוקת שהתובע נאזק בידי מאבטחי משמר בתי המשפט לא ניתן לקבוע בשלב מוקדם זה כי התביעה היא תביעת סרק. בין הצדדים קיימות אמנם מחלוקות רבות, כולל בנוגע לנסיבות האיזוק, לאחריות כל צד להתפתחות האירועים, ולטענת התובע (המוכחשת) כי הוכה, אולם מחלוקות אלו הן מחלוקות עובדתיות שיש לבררן לגופן, ובשלב מוקדם זה, בו קיימות גרסאות נגדיות, לא ניתן לומר כי התביעה היא תביעת סרק מובהקת. חיזוק לנקודה זו ניתן למצוא בעובדה שלהבדיל מהליכים אחרים, במקרה הנוכחי מיוצג התובע בידי עורך דין של הסיוע המשפטי, דבר המבטיח ניהול ענייני של ההליך, בהתאם לסדרי הדין לדיני הראיות.

טעם נוסף לדחיית הבקשה נוגע למועד הגשתה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, לאחר שהסתיים רוב שלב קדם המשפט ומרבית ההוצאות כבר הוצאו. בהקשר זה אזכיר כי כדי לחסוך בהוצאות ציבוריות הוריתי בהחלטה מ-1/7/12ב על הפרדת שאלת החבות מן הנזק, כך שבשלב זה לא יוגשו חוות דעת רפואיות. עיקר ההוצאות שנותרו נוגעות אפוא לגיבוש תצהירים והעדות בבית-המשפט, וברי שאין מדובר בחלק הארי של ההוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ