החלטה
ערר על החלטת כב' השופטת זמיר במ"ת 26726-08-10, בה הורתה על מאסרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על פי עובדות כתב האישום ביום 7.8.10, בשעת חצות, בגן ציבורי בראשון לציון, שוחחה קטינה אשר שהתה במקום עם המתלונן בטלפון הנייד.
במהלך השיחה הטלפונית שמע המתלונן את קולו של העורר במקום וביקש מן הקטינה לאפשר לו לשוחח עם העורר. לאחר שיחתם של העורר והמתלונן הגיע המתלונן עם אדם נוסף לגן הציבורי על מנת לפגוש בקטינה, העורר הגיע מאחורי המתלונן וניפץ בקבוק זכוכית בפניו של המתלונן והחל להימלט מהגן כשהמתלונן רודף אחריו , תופס בו ומכה אותו במכת אגרוף.
בשלב זה הרים העורר מן הרצפה שני שברי אריחי קרמיקה וניפץ את שברי אריחי הקרמיקה על ראש ו של המתלונן ולאחר מכן נמלט מן הגן כשבגדיו ונעליו מגואלים בדם.
העורר נעצר על ידי בית משפט גמא עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ביום 18.8.10 ועל החלטה זו הוגש ערר אשר נדון בפניי ביום 16.9.10.
באותה עת, ולמרות שחלפו 5 שבועות למן המועד בו נשלחו דגימות דם וטביעות אצבע למז"פ, לא הגיעו תוצאות הבדיקה , דבר שיש בו כדי לכרסם קמעא בראיות לכאורה.
משכך, הוריתי על הזמנת תסקיר שרות המבחן מבלי להביע עמדתי האם יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר אם לאו.
בין לבין, הוגש תסקיר על ידי שרות המבחן ונקבע מועד לדיון נוסף בבית משפט קמא. באותו מועד נמצאו בידי המשיבה תוצאות בדיקת המעבדה לזיהוי פלילי אשר מהן עולה כי פרופיל הDNA שהתקבל ממכנסי המשיב תואם את פרופיל ה DNA של הקורבן, כך גם בחומר שנדגם מחולצתו ומאריחי הקרמיקה.
בית משפט קמא בחן הן את התסקיר והן את הראיות לכאורה לאור הסכמת ב"כ העורר כי ראיות לכאורה קיימות.
כיום טוען העורר כי על בית משפט קמא היה להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר משנמצאה חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין מסוכנותו.
יש להדגיש כי העורר שהה בחלופת מעצר בבית סבתו במשך תקופה ארוכה קודם למתן גזר הדין בתיק 6292/06 בו נדון לביצוע 4 חודשי מאסר בעבודות שרות.
תסקיר שרות המבחן מעלה כי מדובר בבחור צעיר, לא בשל, עסוק בסיפוק צרכיו, התנהגויותיו תוקפניות, חסרות שליטה וללא הפעלת שיקול דעת , וכל אלה מצביעים להערכת שרות המבחן על סיכון להישנות התנהגות בעייתית.
כב' בית משפט קמא קבע כי תסקיר שרות המבחן הינו בגדר המלצה אף כי הוא משמש כלי עזר סטטוטורי חשוב ומרכזי ואין הוא מהווה מדד יחיד ומכריע בהחלטת בית המשפט באשר מדובר בגוף טיפולי ושיקוליו אינם מנחים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט.
עוד קבע בית משפט קמא כי על המבקש להשתחרר לחלופת מעצר להוכיח שניים, הראשון שביניהם הינו כי ניתן ליתן בו אמון והשני, בתנאי שהתנאי הראשון מתקיים, הוא כי מצויה חלופה אשר יש בה כדי לאיין מסוכנותו.
העורר אמנם צעיר לימים אך לחובתו עבר פלילי החובק אי הרשעה בבית משפט לנוער בגין עבירה של תקיפה והרשעה בבית המשפט לנוער מיום 15.4.10 בעבירות של השגת גבול פלילי, גניבה (3 עבירות), תקיפה כדי לגנוב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות), איומים, קבלת נכסים שהושגו בעוון, והחזקת נכס החשוד כגנוב.
בגין אלה ובשל גילו נדון העורר למאסר למשך 4 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ול-8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.
גזר הדין ניתן כאמור ביום 15.4.10 והעבירות נשוא כתב האישום נעברו, לכאורה, בזמן ריצוי עבודות השירות כשמעל ראשו של העורר מרחף מאסר על תנאי בר הפעלה.
משלא קיים עוד כרסום בראיות ומשתסקיר שרות המבחן אינו תסקיר חיובי אלא בכל הנוגע לחלופה המוצעת, נוכח עברו הפלילי של העורר והעובדה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו לכאורה עת ביצע הוא עבודות שירות, מלמדים כי המדובר במי שאינו ירא את החוק.
