ואגון נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה על סך 42,128 ₪, המורכבת מסך 22,886 ש"ח (נומינאלי) שלטענת התובע נמשכו מחשבונו בבנק באמצעות כרטיס האשראי שלו, וזאת ללא ידיעתו והרשאתו, וכן פיצויים בגין עוגמת נפש.

התביעה הוגשה כנגד הבנק אצלו התנהל החשבון ממנו נמשכו הכספים (להלן – הבנק) וכנגד חברת האשראי שהנפיקה את כרטיס האשראי (להלן – חברת האשראי).

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1.התובע, אמו ואחיו הם בעלים משותפים של חשבון המתנהל בבנק. ביום 8.2.06 הונפקו לחשבון שני כרטיסי אשראי, אחד על שם האח והשני על שם התובע.

2.בין הימים 3.7.06 ל- 6.7.06 בוצעו 8 משיכות של כספים מהחשבון באמצעות כרטיס האשראי של התובע, חלקן בש"ח וחלקן במט"ח, בסכום כולל של 22,886 ₪. המשיכות בוצעו ממכשירי כספומט בבנקים שונים.

3.ביום 6.7.2006 הודיע התובע לבנק כי כרטיסו נגנב, והכרטיס בוטל. בהמשך הוגשה תלונה על גניבת הכרטיס למשטרה וכן נמסרה הודעה לחברת האשראי.

4.התובע ואמו פנו לבנק וביקשו לקבל החזר עבור הכספים שנמשכו. הבנק לא נעתר לבקשה, עקב חשדות שהתעוררו אצלו ביחס לנסיבות משיכת הכספים. התובע זומן לחקירה אצל חוקרת מטעם חברת האשראי, במסגרתה חתמו הצדדים ביום 10.10.06 על הסכם לפיו תוכרע המחלוקת ביניהם לפי בדיקת פוליגרף שיעבור התובע. בהסכם נקבע כי תוצאות הפוליגרף יהוו ראיה מכרעת בכל תובענה שתוגש על-ידי מי מהצדדים בנושא.

5.ביום 25.10.06 עבר התובע בדיקת פוליגרף במכון פוליגרף שגיא. התובע נשאל האם הוא יודע מי השתמש בכרטיס, האם הוא משך מזומנים במועדי המשיכות שצויינו לעיל והאם מסר למישהו את הקוד הסודי של הכרטיס, והשיב לשלוש השאלות השיב בשלילה. בודק הפוליגרף מצא כי ביחס לכל התשובות ניכרים סימנים לדברי שקר וחיווה דעתו כי התובע שיקר בתשובותיו. נוכח זאת, דחה הבנק את בקשת התובע להחזרת הסכומים שנמשכו מהחשבון.

6.בסמוך לאחר קבלת תשובת הבנק, פנה התובע, באמצעות ב"כ, לבנק, וביקש כי חשבונו יזוכה בסכומים שנמשכו. כן התבקשו נתונים ביחס לסניפי הבנק בהם בוצעו המשיכות, ובהמשך התבקשו הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה. בין הצדדים התנהלה התכתבות בקשר לנתונים שהתבקשו, וכן פנה התובע לבנקים בהם בוצעו המשיכות על מנת לקבל מהם צילומים של מכשירי הבנקטים במועדים הרלוונטיים. התובע אף פנה למפקח על הבנקים, אשר לא מצא לחייב את הבנק בפיצוי התובע נוכח תוצאת בדיקת הפוליגרף ומעמדה לפי ההסכם בין הצדדים.

7.אחר כל אלה, הגיש התובע את התביעה דנן.

תמצית טענות הצדדים:

8.לטענת התובע, כרטיס האשראי הונפק לו לבקשתו לצורך נסיעה לחו"ל למשך שלושה חודשים. הוא יצא לחו"ל ביום 3.3.06 ושב ארצה ביום 5.6.06. עיקר הפעילות בחשבון הייתה בכרטיס האשראי של אחיו, ואילו הכרטיס שלו הוצא כאמור לצרכי הנסיעה בלבד, והפעילות הרגילה שלו נעשתה באמצעות כרטיס אשראי אחר בחשבון השוטף שלו בבנק לאומי. רוב הפעילות בחשבון בוצעה על ידי האח ועל-ידי האם.

9. לטענתו, עם שובו מחו"ל הוא נקלט במקום עבודה חדש, ולצורך העברת המשכורת התבקש להביא תצלום של כרטיס האשראי לאימות פרטי חשבון הבנק. לטענתו הוא צילם את הכרטיס ומסר את התצלום ביום העבודה הראשון ב- 2.7.06. מספר ימים לאחר מכן ביום 6.7.06 הוא נדהם לגלות עת עלה לאוטובוס וכשהוציא את כרטיס "חופשי חודשי" מארנקו, כי כרטיס האשראי אינו נמצא. באותו היום הודיע לחברת האשראי על אובדן הכרטיס ובירור עם הבנק העלה כי במהלך הימים 3.7.06 ועד ליום 6.7.06 נעשה שימוש שלא כדין בכרטיס שלא בהסכמתו וידיעתו.

10.לטענת התובע, לאחר שפנה לבנק בעניין נמסר לו כי פנייתו הועברה אל מחלקת הביטחון של חברת האשראי אשר תיצור עימו קשר. זמן קצר לאחר מכן הוזמן התובע למשרדי החברה בת"א, ונפגש עם חוקרת מטעם חברת האשראי. החוקרת אמרה לו כי בשל גובה הסכום הוא יצטרך לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות, שם יוכל לקבל רק 15,000 ₪ בלבד ולא יוכל להיעזר בעו"ד. לטענתו, נאמר לו על-ידי החוקרת כי על מנת שיוכל לקבל את כל כספו חזרה ולזרז ההליכים, כדאי לו לעבור בדיקה ב"מכונת אמת". באותו מעמד הוא הוחתם על הסכם פוליגרף. התובע טוען כי הסכם הפוליגרף פסול ויש להורות על ביטולו. הפרטים שנמסרו לו על-יד החוקרת כמצויין לעיל היו מטעים. ההסכם לא הוסבר לו והחוקרת אף לא ציינה בפניו כי יש נגדו חשד כלשהו וכן לא הסבירה לו כי אמינותו של המכשיר גם אם הוא מכויל אינה 100%. יתרה מזו, לטענתו לנוכח עברו הרפואי, בילדותו סבל מגידול במוח ועבר הקרנות וניתוח, אמינותה של הבדיקה לוקה ואינה משקפת. עוד לטענתו יש להחיל בענייננו את הוראות משרד האוצר – אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון, בדבר שימוש בפוליגרף ביישוב תביעה הקובעות, בין היתר, כי הגוף המוסדי ימליץ לתובע להיוועץ בעו"ד טרם עריכת בדיקת הפוליגרף, מה שלא נעשה בענייננו.

11.לגוף העניין טוען התובע, כי על הנתבעים להשיב לו את סכומי המשיכות, משהוכח כי מדובר במשיכות שלא כדין ושימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי שלו. עוד טוען התובע, כי על הנתבעים לפצותו במלוא סכום התביעה בגין השימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי, וזאת משהפרו חובתם להבחין במשיכות חריגות מן החשבון ולא הודיעו לו על כך באופן מיידי.

12.הבנק, מנגד, טוען כי התובע לא הוכיח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי, באופן שמזכה אותו בהשבת סכומי המשיכה בהתאם לחוק. הבנק מסתמך לעניין זה על הוראות הסכם הפוליגרף, לפיו תוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת במחלוקת, ועל תוצאות הבדיקה עצמה אשר הצביעו על כך שהתובע לא אמר אמת. לטענת הבנק, אין כל פגם בהסכם; מדובר בהסכם קצר ופשוט להבנה, לפי הכתוב בו משמעותו הוסברה לתובע ומחקירת התובע עולה כי הוא הבין את הדברים לאשורם. כמו-כן, הבדיקה עצמה בוצעה כשבועיים לאחר חתימת ההסכם, כך שהיה לתובע די והותר זמן כדי להתייעץ בטרם ביצוע הבדיקה, כפי שאכן עשה לפי העולה מעדותו. חרף זאת, לא העלה התובע כל טענה נגד ההסכם בטרם עריכת הבדיקה, ואף לא העלה טענה כזו לאחריה ובמשך התקופה בה התנהלה התכתבות בין בא-כוחו לנתבעים, אלא הטענה עלתה לראשונה בכתב התביעה.

13.עוד טוען הבנק, כי אף אם יימצא שאין תוקף להסכם הפוליגרף, הרי שנוכח התשתית הראייתית הקיימת דין התביעה להידחות. לטענת הבנק, גרסתו של התובע בכל הקשור ליציאת הכרטיס מחזקתו הינה בלתי מהימנה, איננה מתיישבת עם גרסתו עובר לתביעה, שהיא כשלעצמה לא סבירה, ועם הראיות הנוספות שהוצגו.

14.אשר לטענת ההתרשלות, טוען הבנק כי בנסיבות דנן לא היתה עליו כל חובה לאתר ולהתריע בפני התובע על המשיכות שנעשו.

15.חברת האשראי טוענת כי כל משיכות המזומנים עליהן מלין התובע הינן באחריותו הבלעדית של הבנק בו מתנהל חשבונו. העובדה כי הבנק פנה אליה וביקש עזרתה בבדיקת תלונותיו של התובע אינה יוצרת יריבות משפטית במקום שהיא אינה קיימת.