ה"ת 51964-12-14 עמבר נ' משטרת ימ"ר חוף

1.המבקש הגיש עתירה בכתב, על פי סעיף 34 לפסד"פ – להחזיר חפצים שנתפסו ע"י המשיבה במהלך חקירה – טלפון נייד, ארנק, כרטיס קופ"ח ועוד.

נקבע דיון במעמד, אך המשיבה לא התייצבה (נטען כי לא קיבלה זימון).

2.ביום 26.2.15 התייצבו שני הצדדים לדיון במעמד. בעת הזו עתר המבקש, בע"פ, להרחבת בקשתו גם לרכב שנתפס במסגרת אותה חקירה וגם לדרכון.

לצורך הייעול – אוחד הדיון בבקשה המקורית בכתב ובבקשה שהועלתה בע"פ.

למעשה הדיון התרכז בנושא הרכב, שהינו החפץ המשמעותי ביותר. המבקש ויתר על טיעון בעניין האייפון.

3.אשר לעצם התפיסה – שוכנעתי כי זו התבצעה כדין, מאחר וקיים יסוד סביר להניח כי הרכב וחפצים אחרים שנתפסו, שימשו בביצועה של לפחות אחת מבין העבירות הרלבנטיות.

יצויין כי כל החפצים, כולל הרכב, תפוסים בידי המבקשת מזה כשלושה חודשים.

4.ב"כ המבקש טען כי למרשו נגרם נזק עקב היות הרכב תפוס במתקן משטרתי, בין היתר – בלאי, ביטוחים, ירידת ערך וכד'.

נטען ע"י המבקש כי המשיבה, במסגרת מו"מ עימה, הביעה נכונות לשחרר את הרכב, אך בתנאי שיופקד שוויו, בניכוי מסויים ממחירו עפ"י המחירון.

המבקש טוען כי די בסכום הכסף שנתפס בחשבון הבנק של המבקש, כ-60,000 ש"ח וסכום נוסף (סה"כ 80,000 ש"ח).

מטיעון המבקש עולה כי, לדעתו, באיזון האינטרסים בין הזכות של המבקש ברכב לבין זכותה של המבקשת לטעון לחילוט הרכב עם תום ההליך (עפ"י חוק איסור הלבנת הון) – גוברת זכותו של המבקש. בנוסף נטען כי המבקש זכאי לקבל את דרכונו בחזרה.

5.ב"כ המשיבה טען כי יש למחוק את עתירת המבקש בעניין הרכב על הסף. זאת, בין היתר, מאחר והרכב רשום בבעלותה של אם המבקש והוא עצמו הצהיר בחקירה כי איננו בעלים של הרכב. עיון בקלסר הראיות שהועמד לעיוני מעלה כי זו אכן עמדתו העקבית של המבקש. בנסיבות אלה, לא ברורה זכות העמידה שלו כמבקש החזרת חפץ בטענה לפגיעה בזכויותיו ולנזקים שנגרמים לו.