ה"ת 4158-04-17 בן מיכאל נ' מדינת ישראל

המשיב הינו אחד החשודים המרכזיים במסגרת פרשה רחבת היקף במסגרתה נחקרים חשדות לארגון הימורים בלתי חוקיים, השמטת הכנסות והלבנת הון בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים.

בפניי בקשה להחזרת רכוש שנתפס מידי המבקש במסגרת החקירה.

כבר עמדתי בהחלטות רבות אחרות במסגרת הפרשה (ראו למשל ה"ת (שלום י-ם) 23652-03-17 גרסון נ' מדינת ישראל (26.3.2017); מ"י (שלום י-ם) 3-03-17 דיין נ' מדינת ישראל (29.3.2017)) על האפשרות הקבועה בסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 לחלט רכוש בשווי הרכוש הקשור בעבירה, גם אם לרכוש המחולט עצמו אין קשר לביצוע העבירה. על מנת שתהיה אפשרות חילוט אפקטיבית בסופו של ההליך אם יורשע החשוד, נוצר הצורך בתפיסת רכוש וחילוטו הזמני.

בבש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' ברוך (15.3.2017) נקבע כי בשלב הזמני טרם הגשת כתב אישום יכולה המשטרה לפעול לחילוט זמני של רכוש בשווי בהתאם למסלול המותווה בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. בבש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל (26.11.2009) נקבע כי הרף הראייתי לתפיסה טרם הגשת כתב אישום הוא של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה.

כן הדגשתי כי בעבירות מסוג זה המאבק המרכזי של גורמי האכיפה הוא בהיבט הכלכלי. וכך נאמר על ידי כב' השופטת ארבל בבש"פ 6817/07‏ מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.2007):

"חוק איסור הלבנת הוןנחקק מתוך מטרה ליתן מענה לפניה המשתנים של הפשיעה בישראל, כאשר לצד אותן עבירות "קלאסיות" שידענו קרמו עור וגידים מערכות מאורגנות ומתוחכמות של קבוצות פשיעה בעלות מבנה היררכי מאורגן ושיטתי, המנהלות פעילות עבריינית מורכבת, מתוחכמת וענפה, לעיתים חובקת עולם, בתחומי הזנות והסחר בבני אדם, סחר בסמים ונשק, מרמה וזיוף, הימורים  ועוד. רשויות האכיפה בישראל נוטלות חלק בשנים האחרונות במערכה עולמית ששמה לה למטרה את התופעה של הלבנת הון, שכן כאמור, פעילות זו נקשרת לפעילות עבריינית בתחומים שונים. הלבנת ההון הינה פעילות שיש בה כדי לגרום נזק רב-מימדי לכלכלת המדינה, לביטחונה, לחוסנה של החברה ואף לאושיות השלטון, באשר הניסיון מלמד כי יש מקרים בהם עבריינים אלה תרים אחר הדרך אל רשויות השלטון באופן שיקל על ביצוע העבירות (וראו גם: יאיר דגןהמדריך למניעת הלבנת הון ומימון טרור95 - 97 (20066)).

משהתגבשה ההכרה בדבר היקפה של תופעת הלבנת ההון התחוור כי על מנת להילחם ביעילות בתופעה זו לא די היה בחקיקה הקיימת.חוק איסור הלבנת הון(ועמוחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג – 2003) נועד ליתן בידי רשויות האכיפה כלי משופר למאבק בתופעות עברייניות אלה. חוק איסור הלבנת הון סימן את התשתית הכלכלית של התארגנויות עברייניות כ"בטן הרכה" או כנקודת התורפה של פעילותן. פעילות זו מתאפיינת בכך שמן הצד האחד הנעתה מצריכה בדרך כלל סכומי כסף נכבדים ומן הצד השני היא מניבה למבצעיה סכומי כסף עצומים שעל מנת "להכשירם" משקיעים העבריינים מאמצים רבים בדרכים שונות.

כפי שצוין,חוק איסור הלבנת הוןסימן כיעד מרכזי במאבק בתופעת הלבנת ההון את הפגיעה במקורות המימון של העבריינים. אחד העקרונות עליהם מבוסס על כן החוק הוא חילוץ רווחי הפעילות העבריינית מבין ציפורניו של העבריין, וזאת באמצעות חילוט רכוש הקשור בצורה  זו או אחרת לעבירה, כמפורט בחוק".

מובן כי בשלב טרם הרשעה, ובוודאי בשלב טרם הגשת כתב אישום, עומדת לחשוד חזקת החפות, ולפיכך נקבעו איזונים עם הפגיעה בזכות הקניין של החשוד. כאשר ניתן למצוא חלופות לתפיסה יש לאפשר חלופות אלו. עם זאת לא ניתן להחזיר רכוש אשר השבתו תמנע בסופו של יום, אם אכן יורשע החשוד, את חילוטו באופן אפקטיבי ובכך תסוכל מטרתו של חוק איסור הלבנת הון.

מן הכלל אל הפרט