ה"ת
בית משפט השלום קריית שמונה
|
21531-12-15
29/12/2015
|
בפני השופט:
מורן מרגלית
|
| - נגד - |
מבקשים:
1. אחים אבו גבל בע"מ
2. ח'אלד שעאר
|
משיבים:
משטרת קרית שמונה
|
| החלטה |
בפניי בקשה בהולה להחזרת תפוס בהתאם להוראות סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 (להלן: הפקודה) אשר הוגשה על ידי המבקשים ביום 10.12.15.
רקע כללי:
ביום 4.12.15 תפסה המשיבה משאית המצויה בבעלות המבקשת 1, מתוצרת וולוו מ.ר. 73-619-52 כולל נתמך שמספרו 96-328-60 (להלן: המשאית) ואשר שוויה עומד על סך של 750,000 ₪.
כעולה מן המסמכים אשר הוצגו בפני בית המשפט, הטעם לתפיסת המשאית היה חשש כי שימשה היא לגניבת מחצבים מאתר הבניה "גשר שניר" בכביש 90 (להלן: האתר) בו מבצעת המבקשת 1 עבודות שיקום וחיזוק של הגשר כקבלן משנה עבור חברת י. לרר (הנדסה בע"מ).
מאז האירוע, מאוחסנת המשאית בגרר ברק הצפון אשר בכפר ראמה בו מעוכבת המשאית עד היום.
מספר ימים לאחר מכן, ביום 6.12.15 נתפס על ידי המשיבה מחפרון מסוג JCB שמספרו 115106-9 בשווי 250,000 ₪ (להלן: המחפרון) אשר מצוי בבעלותו של המבקש 2.
בהקשר זה יוער, כי המבקש 2 נקשר בהסכם עם המבקשת 1 לצורך ביצוע עבודות עפר בפרויקט שיקום גשר שניר הנזכר לעיל.
טיעוני המבקשים:
בפתח הבקשה טענו המבקשים, כי תפיסתם של התפוסים נעשתה ללא כל עילה ומבלי לברר תחילה את הדברים לאשורם.
לעניין אירוע תפיסת המשאית נטען, כי ביום האירוע העמיסו עובדי המבקשת 1 פסולת בניין שהייתה באתר על גבי המשאית.
לאור העובדה כי אתר הטמנת הפסולת בגוש חלב היה סגור באותה העת (יום שישי), החלה המשאית בנסיעה לכיוון כפר סאלד שם ממוקמים משרדיה של המבקשת 1 וחניון למשאיותיה.
בסמוך לחורשת טל, עצר את המשאית פקח מטעם רשות מקרקעי ישראל, בדק את המשאית והזעיק למקום את שוטרי משטרת קריית שמונה בטענה כי תכולת המשאית אשר נבדקה על ידו הכילה מחצבים.
לטענת המבקשת 1, לפקח אין את ההתמחות המתאימה כדי לקבוע האם מדובר במחצבים אם לאו.
כאמור, ביום ראשון שלאחר מכן (6.12.15) תפסה המשטרה אף את המחפרון אשר היה באתר הבנייה ואף הוא מעוכב בכפר ראמה.
לטענת המבקשים, הם פנו למשיבה בבקשה לשחרר את התפוסים תוך מתן ערובה עד למיצוי החקירה וזאת, בכדי לצמצם את הנזק אשר נגרם להם כתוצאה מתפיסתם של התפוסים.
אולם, המשיבה לא הגיבה לפנייתם זו ומשכך, נאלצו הם להגיש את בקשתם זו.
בבקשה, הצביעו המבקשים על מספר טעמים אשר בגינם יש להורות על שחרור התפוסים.
